יום ראשון, 30 באוגוסט 2015

שגרה (?)

אני מפרסמת הרבה פוסטים וזה אולי חופר לחלק מהקוראים, אבל זה על מנת גם לסדר לי את הראש כי כל שבוע פה גדוש בפעילויות כמו שנה, וגם לטובת ההורים וסבא וסבתא שמחכים בקוצר רוח כל פעם מחדש לסימן חיים מארץ הסינים.

אז מה היה לנו עד עכשיו? עוד שבוע מתיש עבר על כוחותינו. מאוד קשה לי לחזור אחורה ולהיזכר מה בדיוק עשיתי, ואני בעצם כבר לא זוכרת מה עשיתי אתמול אבל אשתדל מאוד להעביר את הדברים החשובים.

אז כדי שהפוסטים באמת יכתבו בסדר כרונולגי, אמשיך מהנקודה בה עצרתי בפוסט הקודם. אז בסופ"ש הקודם בדיוק לפני שבוע  כתבתי שהלכתי ביום שישי לארוחה אצל משפחה ישראלית ושזה לא היה בדיוק החוויה הכי מהנה שיש, אבל החלק הטוב הוא שאחרי שחזרתי לפנימיה פגשתי את אספן (ארה"ב) והיא אמרה לי כמה היא התגעגעה אליי, רק שתבינו את הסיטואציה, היא לא ראתה אותי בדיוק שלוש שעות, פשוט בדרך כלל אנחנו רגילות לבלות הרבה מהזמן שלנו ביחד. זה ממש חימם לי את הלב והראה לי שבזמן קצר הצלחתי ליצור חברויות טובות.
בכל מקרה, בסוף לא יצאתי לזמן איכות עם השותפות אבל במקום זה הלכתי עם כמה חברים לבוגיס שזה מין ה"שוק" של סינגפור והתחדשתי בעגיל באוזן.
באחד הערבים יצאנו שכבת יא' ויב' לאזור בסינגפור שקוראים לו הולנד ווילג' והיה באמת כיף, לאט לאט אני מרגישה שאני מתחילה להבין מי האנשים שאני רוצה להסתובב איתם ומי פחות. פגשתי שם גם ילדה ממש חמודה מאיסט קמפוס (הקמפוס השני של הUWC בסינגפור) עליה אספר בהמשך הפוסט.

דברים מיוחדים שעשיתי השבוע חוץ מללמוד, נרשמתי לפעילויות שאני הולכת לעשות השנה והם:
התנדבות- אני הולכת לפגוש ילדים ממצב סוציואקונומי נמוך בסינגפור ולשחק איתם בזמן שההורים שלהם בעבודה. משמעותי זה לא נשמע אבל אני מקווה שאוכל להפוך את זה למשמעותי.
ספורט- אני הולכת לעשות יוגה ופיטנס וכנראה גם אומנויות לחימה.
פעילויות אחרות- IFP, שזו פעילות בה אנשים מהקולג' מקימים ועידה בנושא שלום בנוגע לסכסוכים באסיה. בסוף השנה נטוס לאחד הסכסוכים שעסקנו בהם כמו טימור לסטה, תאילנד או סרי לנקה.

יותר מזה, אני עושה גם פעילויות לא רשמיות, עוד מעט יש ערב בקולג' שנקרא UN NIGHT ובו יש ריקודים ואוכל מכל העולם, אני הולכת לרקוד בריקודים מארגנטינה, איי פולקלנד והונגריה. התחלנו כבר לעשות חזרות וזה פשוט מדהים. חוץ מזה כפי שכבר כתבתי בפוסט הקודם הולך להיות דוכן אוכל ישראלי אותו מארגנים היהודים בקולג', והכסף שנאסף הולך לתרומה. בישראל התנדבתי בארגון בשם SACH או בעברית, הצל ליבו של ילד, בו מביאים ילדים ממדינות מתפתחות לניתוחי לב מצילי חיים בישראל ומאוד רציתי שהכסף שנאסוף יתרם לארגון הזה. הבעיה היחידה שהמורה שאחאית על העברת הכספים היא לא אוהדת גדולה ולמרות שכתבתי מכתב ארוך על זה שאין שום היבט פוליטי בלשלוח את הכסף לארגון לא נראה לי שזה יצא לפועל, אבל השבוע אפגש איתה ונראה מה אפשר לעשות בנידון.

אתמול הלכתי לים, בסינגפור עצמה אין ממש חופים לרחצה אז כשרוצים ללכת לים הולכים לסנטוסה שזה אי צמוד, זה נשמע אולי טירחה לנסוע עד אי קרוב אבל זה עניין של אוטובוס ורכבל ומגיעים. במקרה פגשנו בדרך אנשים מאיסט קמפוס וביניהם אותה ילדה שדיברתי עליה קודם, קוראים לה פאולה והיא מספרד. דיברתי איתה הרבה בדרך לשם והיא אחד האנשים היותר עמוקים שיצא לי לפגוש עד עכשיו בחווית הUWC שלי. פגשתי שם גם את גויה שהיא מהולנד ודרך אגב היא גם יהודייה- היא הייתה בקורס קיץ קצר של הUWC בבוסניה ופגשה שם את ירדן שהיא ישראלית שסיימה הרגע את הקולג' בהודו וזה ממש הצחיק אותי לחשוב עד כמה העולם קטן.
בכל מקרה ממש שמחתי שהלכתי לזה ושיצא לי לפגוש עוד אנשים מהקמפוס השני.

כמה דברים אקראיים שקרו השבוע, לנייס מנמיביה היה יומולדת 19 ובמקום ללמוד הלכתי לקנות מצרכים לעוגה ואפיתי לו עוגה ביחד עם עוד כמה ילדים, מה שגרם לכך שכולנו רק התחלנו ללמוד בשתים עשרה בלילה ואז הייתי עייפה למחרת אבל לאט לאט אני גם אלמד איך מאזנים את הכל.
הייתה פגישה לכל התלמידים בשכבה שלי שהגיעו דרך הוועדות הלאומיות על מלגה עם מנהל בית הספר והשיחה הזאת לדעתי הייתה חיונית והיא ממש פתחה לי את הראש. הוא אמר משהו על זה שצריך לתת צ'אנס גם לתלמידי יום להוכיח את עצמם, חלק מהם באמת יהיו ילדים מפונקים וחסרי איכפתיות אבל אחרים יהיו מדהימים ודרוכים לחוות את החוויה, ואם אנחנו תופסים את עצמנו יותר UWC מהם אז אנחנו אלה שצריכים להיות פתוחים להכיר אותם ולא לשפוט מראש. וזה נכון, וזה מה שאני אוהבת בבית ספר הזה, הסיבה העקרית שהגשתי מועמדות לUWC זה כי באמת רציתי לנפץ לעצמי את הבועה, רציתי לראות עולם, תרבויות ודברים שונים ממה שהכרתי ואיך שאני רואה את זה אם הייתי נוסעת לכל קולג' אחר הייתי פשוט מכניסה את עצמי לבועה חדשה, ופה לא כל הילדים עברו תהליך מיון כדי להגיע חלק מהם באמת סתם מעצבנים וחסרי רגישות, אבל אלה החיים האמיתיים, אם תרצו או לא, לא תמיד כולם יהיו נחמדים אליכם, לא תמיד כולם יקבלו את הדעות שלכם באהדה, לא תמיד יכבדו אתכם אבל ככה זה.

אני לא יודעת אם כבר כתבתי את זה או לא, אבל פשוט התאהבתי בחיי הפנימיה, אני כל כך אוהבת לגור עם שותפות, לאכול ארוחות עם כל כך הרבה אנשים שונים ומשונים, ללכת לבלות בשישי בערב וכמעט לאחר לשעת העוצר, ללכת לאכול בחוץ במקום שנראה מפתה ואז לגלות שארוחה עולה 13$ וזה יותר מדי בשביל תלמיד על מלגה ולסיים באכילה במקדונלדס, ללכת לבריכה בעשר בלילה ולחזור בריצה כי פתאום התחיל לרדת גשם, להירדם בחדר המשותף של כולם ולצאת עם מיליון תמונות מביכות, לעשות כביסה ולגלות שאם שמים את הכביסה במייבש ליותר מחצי השעה החולצות בית ספר חוזרות בגודל שמתאים לתלמיד כיתה א', להישאר ערה עד שתים עשרה בלילה כי לילד מסיירה לאון יש יומולדת ולחבק אותו כשהוא בוכה מהתרגשות והרשימה לא נגמרת...

עמכם הסליחה על האורך של הפוסט, אלמד לצמצם עם הזמן,
שלכם לתמיד,
כליל
נ.ב- בקרוב יש לנו חופשת אוקטובר של שבועיים ואני מתכננת טיול לאנשהו באסיה כנראה קמבודיה או ויאטנם וגם אחותי מגיעה לביקור!
השותפות

העגיל החדש

אחרי יום מפרך בבית ספר-
עם כרמן (הונדורס) ופטריק (ברזיל).

הנוף בשיעור ביולוגיה-
לפחות יש משהו אחד טוב בזה.

אוניניי (ניגריה) ואני עם התוצר המוגמר.

אופים עוגה לנייס- מימין לשמאל-
כרמן (הונדורס), אני, אוניניי (ניגריה), אספן (ארה"ב) ולואיס (אל סלבדור)

פגישה עם המנהל

חוף הים בסנטוסה, שלא תבינו לא נכון- אין פה טבע,
זה מלאכותי

בילויי יום שישי- מימין לשמאל-
קלאודיו (סלובקיה), אאחוניה (השותפה מאורוגוואי), אספן (ארה"ב),
בברלי (איי מרשל), אוניניי (ניגריה), אני וסאיף (גאינה).

מוטו חדש לחיים-
פוסטר שתלוי בבית ספר.




5 תגובות:

  1. תגידי את באמת רצינית בזה שההתנדבות לא משמעותית?? זה נשמע מדהים. תכניסי את עצמך לנעליים של ההורים של אותם ילדים ותחשבי שאת יכולה להיות אור גדול עבור הילד שלהם. חוץ מזה שתוכלי ללמוד להעריך את המצב שלך ביחס עליהם. .
    אני מאחלת לך להמשיך לצבור חוויות מהנות ולהמשיך לכתוב בבלוג, כי הוכחה שאניום קראתי אותו עד הסוף!
    אוהבת עד אינסוף,
    נועם כספי

    השבמחק
    תשובות
    1. הקטע הוא שאוכלוסייה חלשה בסינגפור זו לא אוכלוסייה חלשה בישראל. אבל נראה איך זה יהיה..
      אני ממש שמחה שאת קוראת את הבלוג ☺

      מחק
    2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
  2. כליל, אל תקצרי את הבלוגים שלך! זה פשוט מרתק ומעניין וכיף שאפשר לקרוא מה עובר עליך. נראה כמו חוויה מדהימה. בצהלחה!

    השבמחק