יום שישי, 9 ביוני 2017

חזרה בארץ הקודש- הפעם לתמיד!

כרגע אני כמעט כבר שבועיים בחזרה בישראל וזה מרגיש כאילו חזרתי רק אתמול. מאז שחזרתי פגשתי המון (המון) אנשים שלא פגשתי כבר הרבה מאוד זמן וזכיתי לחוות הרבה פגישות מחודשות מרגשות ביותר. כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם, אני מתחילה מכינה בסוף אוגוסט וזה גם מרגש וגם טיפה מלחיץ כי עדיין לא פגשתי את האנשים שאני הולכת לחלוק איתם את המסע.

הפרידה מכולם בקולג׳ הייתה קשה, קשה מאוד. לא חשבתי שאני אהיה מאוד רגשנית לגבי זה אבל כשנפרדתי מאנשים הדמעות פשוט יצאו החוצה. אולי זה סוג של בכי כזה שלא בכיתי כל השנתיים. פרידות זה דבר קשה, אי אפשר להכחיש אבל אני ממשיכה להזכיר לעצמי שהן חלק בלתי נפרד מהחיים ומהחוויה הזו בפרט. לאנשים מסוימים יש מקום מסוים בחיים שלי והשפיעו עליי המון גם אם הכרתי אותם לזמן קצר. אני מזכירה לעצמי שהחיים יודעים להפתיע אותי ואת כולם ומי יודע אולי הדרכים שלי ושל אנשים אחרים שחשובים לי עוד יצטלבו בעתיד. בינתיים לשמור על קשר זה קשה אבל לחלוטין אפשרי. גם עם החברים מהארץ שמרתי על קשר לאורך השנתיים והרבה מהחברויות שהיו לי רק התחזקו.
נסעתי עם אבא באוטו ופתאום הוא עצר ואמר לי עד כמה ברת מזל אני שזכיתי בחברים כל כך טובים - וזה כל כך נכון. גם בישראל וגם בכל שאר חלקי העולם. בורכתי להיות מסביב לאנשים מדהימים אחד אחד שלימדו אותי כל כך הרבה ואני מודה על זה מאוד.

עדיין לא החלטתי אם אמשיך לכתוב בבלוג לאורך תקופת החזרה לארץ, אני כן אוהבת את הכתיבה כי היא סוג של פורקן אבל אני גם לא בטוחה אם היא צריכה להיות פומבית. בינתיים בחופש אני מתרכזת בלפגוש אנשים שחשובים לי, ללמוד נהיגה, לעשות מיונים לצבא ועוד סידורים כלליים.

כמו שהבטחתי אני מצרפת תמונות מהgraduation ואולי מעוד קצת דברים בסוף שנה.

אוהבת המון המון ומוקירה תודה לכל מי שהיה חלק מהמסע שלי בשנתיים האחרונות,
כליל
מיראיי, אני, אנדרס, מריה וויטוריה






חבורת החברים

השותפות לחדר ולחיים (עם אבא מאחור)

אני ונוואל המדהימה!
אני והאחים - איחוד מחדש
נפרדים מבית ספר
this is how pure joy looks like
פעם אחרונה במרינה ביי (הנוף מלמעלה)
אבא ורענן

סקייפ עם השותפות

יום שבת, 13 במאי 2017

סוף.

הכותרת של הפוסט הבא היא סוף. חשבתי שזה יעזור לי לסגור מעגל בייחוד מכיוון שהכותרת של הפוסט הראשון בבלוג הזה היא התחלה. ואכן לפני קצת יותר משנתיים פתחתי את הבלוג הזה על מנת לתעד חוויה חד פעמית ומשוגעת. מאז היום הזה שבו פתחתי את הבלוג עברו עליי כל כך הרבה דברים שאת רובם השתדלתי לתעד בין הפוסטים השונים ואת חלקם השמתטי אך אני בטוחה שהם יישארו חרוטים בזכרון שלי לזמן בלתי מעורער.

לפני יומיים סיימתי את המבחנים הסופיים שלי וזה מרגיש מוזר. החודש האחרון היה מוקדש ללמידה וחרישה בלי הפסקה בשביל לעבור את המבחנים בשלום. זו אכן הייתה תקופה מאוד מלחיצה ומאתגרת אבל אני שמחה שהיא מאחוריי. כרגע אני מנסה להתחיל ולעכל את העבודה שבעוד פחות או יותר עשרה ימים אני הולכת לעזוב את סינגפור והפעם לתמיד. מאוד מוזר לי לחשוב על זה וזה מעביר בי מין צמרמורת מוזרה. הולך להיות מוזר לא להתעורר בבוקר לחדר עם עוד שלוש שותפות, לא להתלונן באופן קבועה על האוכל בארוחת ערב ולא לקום לבית ספר כל בוקר.

אני חושבת שלסיים את uwc  זה באמת שינוי גדול עבורי לא רק מהבחינה ששגרת היום יום שלי הולכת להשתנות משמעותית אלא גם מהסיבה שבאמת סיימתי תקופה משמעותית בחיים. סיימתי תיכון. אני הולכת להתגעגע לכל כך הרבה דברים ואנשים ואני מאמינה שהתקופה הראשונית בארץ לא הולכת להיות קלה. אבל אני מתרגשת לחזור הביתה סוף ולהיות מוקפת שוב בהמון אנשים שאני אוהבת.

אני משתדלת לא לעשות פוסט סיכום גם כי אני עדיין בסינגפור וגם אני לא חושבת שזו מסוג החוויות שמסכמים. נראה לי שהדברים שלמדתי בשנתיים האחרונות יקרינו על הרבה דברים שאני הולכת לעשות בעתיד וישפיעו על החלטות ובחירות שאני הולכת לקחת.

לפני שעוד הגשתי מועמדות לuwc וקראתי הרבה (מאוד) בלוגים של אנשים שלמדו בקולג׳ים תמיד תהיתי מה קורה אחר כך, מה הבוגרים של הקולג׳ים עושים אחרי הבית ספר. אז חשוב לי לרשום פה, בשביל מי שקורא את הבלוג (בכנות אני מאמינה שזה רק אמא ואבא שלי אבל עדיין) מה אני הולכת לעשות שנה הבאה. אז התכניות הן כאלו- בספטמבר אני מתחילה מכינה בשם מסבח״ה. מסבח״ה זו מכינה נודדת שעוברת בין קהילות שונות בחברה הישראלית. למען האמת אני ממש לא יודעת הרבה על התכנית ואני מאוד מקווה שזה יתברר כהחלטה נכונה וטובה. חוץ מזה, אני רוצה לאתגר את עצמי ולנסות לכתוב טיפה אחרי החזרה לארץ כדי באמת להשאיר לעצמי זכרונות מהתקופה אחרי uwc.

זהו פחות או יותר להיום. אני מאמינה שפוסט רגשני יותר יעלה כשאהיה כבר בבית ואתחיל לעכל את הרעיון. אבא ורענן מגיעים לסינגפור ממש עוד כמה ימים ואני לא יכולה לחכות. אעלה עוד תמונות לבלוג מהgraduation עצמו.ֿֿ

אוהבת המון,
כליל

נ.ב-
 חשוב לי להסביר כמה דברים על התמונות למטה. בשבוע האחרון ללימודים בבית ספר בסינגפור יש מסורת שכל יום מתחפשים למשהו אחר לפי נושא מסוים ומכאן כל התמונות עם התחפושות. חוץ מזה יש גם כמה תמונות מהערב פרידה מהפנימיה שהיה מרגש ביותר.



 IB HL history survivors! 

הכיתה בביולוגיה!

!WE CAN DO IT


my favourite thing

היה לוח בבית ספר שעליו היה כתוב כמה ימים נשארו עד שהי״בניקים עוזבים.

ביום האחרון של בית ספר התחפשנו כולנו ביחד לקבוצת ספורט.

leaver's night!




יש יום שבו שכבת י״ב מותחת את כל הבית ספר. ביום הזה כולם באים לבית ספר
 עם תלבושת אחידה קרועה.

יום ראשון, 26 במרץ 2017

עדכון







אני ונעמי ביומולדת של סאם
הפוסט שלפנינו הוא בעיקר פוסט תמונות ורק אעדכן בכמה דברים.
ממש אבל ממש מרגישים את הסוף והלחץ לפני המבחנים מתחיל להגיע. בחודש האחרון היו הרבה אירועים ורגעים שונים ומשונים והיה באמת ממש עמוס.
רציתי לאחל בהצלחה לכל מי שהתקבל ל-uwc השנה, תהיו בטוחים שעומדת לפניכם חוויה מדהימה ומאתגרת.
נוואל ואני בdiversity day

ביומולדת של אלה

אני ולואיס ביומולדת של אלה

Diversity day


בselection camp של הוועדה הסינגפורית
יומולדת לאנדרס

יום רביעי, 15 בפברואר 2017

פוסט מרגש וחשוב

הנה קטע שכתבתי ממש היום. כתבתי אותו באנגלית רק כי זה הרגיש נכון יותר באותו הרגע וככה הוא יוכל להיקרא על ידי יותר אנשים.

לא כתבתי פוסט כבר די הרבה זמן אבל בינתיים היו הרבה מבחנים ודברים של בית ספר, מלא פעילויות והרפתקאות נהדרות. אצרף תמונות בסוף להמחשה.

I don’t think I will ever be able to summarise my journey at UWC and it was definitely a wild one; There are things along the way that I would like to share with other people. UWC has taught me so many different things that are worth sharing and things that transformed the way I see the world and provided me with a variety of life skills. 

First, UWC has taught me that from the nature of humankind people change. The tendency to try and hang up on certain characteristics is wrong and just keep you from exploring your true self. I realised that as social creatures we need to give ourselves the opportunity to grow and change as well as to other people. Changes are not necessarily signs of hypocrisy and sometimes they are nothing but positive. Therefore, give yourself and others the opportunity to evolve and grow and take changes as an opportunity to learn from others and share your own experiences. Changes can give you an opportunity to grow together rather than apart. 

Another thing I am going to take with me from my UWC time is the "yes approach". The yes approach basically means that we should try and say yes to every opportunity or event that comes in your way. I have realised that the most beautiful moments are unexpected and spontaneous and you can never be too tired, too stressed or too distracted for a great conversation about nothing and everything at the same time with an old friend or a new one you just found. Do not miss opportunities to meet new people, interact, explore places and undergo adventures. All of these are just going to make your overall experience richer and more exciting.

In relation to the yes approach I also learnt that pushing myself out of my comfort zone is the best gift I could possibly give my self. There were so many different situations in the passed year and a half that weren’t necessarily situations I would picture my self in, but handling all those times made me learn a lot about my self and my abilities that I tend to underestimate. 

Obviously things in this school aren’t necessarily only pink and shiny and there were a lot of difficult times along the way. Being surrounded by people 24/7 can get quite challenging. It was a great opportunity for me to learn about the type of people I want to be around, the type of people that makes me happy and the type of people that anger me. This experience require you to observe yourself quite often and examine your means. An important things I realised about disagreement with other people is that the moments I get angry the most is when I see something I do not like about my self in someone else’s behaviour.  And this understanding helped me a lot and improved many friendship I have. Your friends are the best reflective mirror you could ever have and they are the best critics you will ever have.  

I think looking at my UWC experience so far it was mostly a process of taking down and building up again. It is this kind of place that pushes you to your edges and provide you with so many confrontations with hard questions and situations. I feel like different stages in this process required me to revaluate my life choices and decisions and think many things through like I have never done before. It is not like I was not a thinking person before, is just that UWC forced me to reflect constantly and think deeper to a whole new level. 

Saying I’m grateful for this opportunity is an understatement as I am way more than that. I am thankful and filled with so many great memories that will stay with me with to many more years to come. This experience is obviously not over yet but it has taught me a lot so far and I could never regret the decision to come to UWC.  

So even though it was not suppose to be a summary I would just end up and say thank you to all the people that took part with me in this journey whether if it is in Israel or Singapore. You made me who I am and I cannot thank you enough. I’ve been very privileged and fortunate to have all those opportunities and all I can do is try my best to provide such opportunities to other people that were not as lucky as I was. So here is to many more happy memories, great people and funny everyday moments. I want to wish all of was the feeling of fulfilment and happiness. May the next 3 months in Singapore will be greater than ever and that my return back home will go as smooth as possible. I am sad to leave Singapore but I know that other great adventures are waiting for me just around the corner. 

Until next time,
Cleel

P.S —> Singapore, thank you for being my home for two years. You have never disappointed me. You will always have a special place in my heart. 
אוהבת המון המון ומתגעגעת,

כליל


נ.ב- לכל המועמדים למלגה של uwc אתם מומזנים בשמחה לשלוח לי שאלות הודעות בפייסבוק (cleel vaknine) אשמח לענות ולנסות לעזור. 

הלכנו למסיבה ברזילאית והיה בכנות מדהים
מימין לשמאל: אני, אלה (שוויץ), פטריק (ברזיל), לואיס (קוסטה ריקה) וויטוריה (ברזיל)

לחגיגות יומולדת 18 של אלה הלכנו לקמפינג

The camping crew

the camping crew 2.0

אני, יסה (הולנד), אלה (שוויץ) וויטוריה (ברזיל)


הייתי בבאלי (אי באינדונזיה) לחופש קצרצר של חמישה ימים

The Bali crew

אני ונוואל (קניה) שהתקרבנו מאוד השנה וזה אחד הדברים הנפלאים שקרו לי

עשינו רפטינג בבאלי

אני וניטה (לאוס)


ACAI
סתם תמונות של אוכל
איך אפשר לחיות באסיה בלי קוקוס?
אני והשותפות לחדר
למיראיי היה יומולדת 20
my leaver's box
מסורת בבית ספר שלקראת הסוף כל אחד מכין קואג׳ עם האנשים החשובים לו וזה נכנס לספר מחזור