יום שבת, 28 במאי 2016

שינויים

אז לא כתבתי הרבה זמן ויש לזה הרבה סיבות. המחשב שלי די מת ולכן אין לי יותר מקלדת עברית במחשב ואני מקלידה את הפוסט דרך הפלאפון אבל ממש רציתי לכתוב. אז מה קרה מאז הפעם האחרונה שכתבתי? כל כך הרבה דברים השתנו ולכן זוהי הכותרת שנתתי לפוסט.
כן, הרבה אנשים תוהים למה אני לא בבית בישראל והסיבה לכך היא שלקולג' בסינגפור יש תאריכים שונים משאר בתי הספר ולכן אגיע רק בעוד חודש.  מאז המבחנים שכתבתי עליהם בפורט הקודם התחיל השליש השלישי ואיתו כל העבודות והלחץ הלימודי. באמת שבחיים לא עבדתי כל כך קשה בשביל בית ספר ובשבועות האחרונים היו לי מאוד קשים ואפילו מתסכלים מדי פעם.
לפני שבוע בדיוק חזרתי ממלזיה. נסעתי למלזיה עם בית ספר לטיול של כיתת ביולוגיה. נסענו לאי קטן בשם טיאומן שהיה ממש יפה ומקסים. הטיול עצמו לא היה הדבר הכי מדהים בעולם בעיקר בגלל שהמטרה שלו הייתה לימודית אז הוא היה מאוד אינטנסיבי ולחוץ.
חוץ מזה בזמן האחרון היו הרבה פרידות מהסקנדיירס דבר שהיה ממש קשה לי בעיקר מבחינה רגשית. כבר כתבתי על זה, אבל יש אנשים שבתוך כמה חודשים הצליחו להשפיע עליי בצורה כל כך מיוחדת ולהשאיר בי חותם ושהפרידה מהם כל כך עצובה לי עד שזה אפילו מכאיב פיזית. התקופה של הפרידות ביחד עם הלחץ הלימודי יצרו מין תקופה עצובה ומטלטלת כזאת שקצת הקשתה עליי בזמן האחרון.
בקולג' בסינגפור אחרי שהסקנדיירס עוזבים הפירסטיירס נשארים לעוד חודש של בית ספר דבר שלדעתי רק מקשה על הפרידה כי ממש מרגישים במחסור שלהם.  הייתי רגילה ללכת כמעט כל יום לחדר של מרווה מטורקיה ולבלות עם דביישני מהודו ועוד הרבה אנשים ועכשיו החדרים שלהם ריקים ונעלוים וזה ממש מעציב. היה לנו מין מפגש אחרון כזה עם כל מיני סקנדיירס שבאו וסיפרו על התחלת החוויה שלהם בסינגפור והנה קטע שכתבתי אחרי השיחה שהשפיעה עליי מאוד: "אחרי השיחה הזאת אני כותבת כמה מסקנות". קודם כל יצרתי פה קשרים בחיים לא דמיינתי לעצמי. יש פה אנשים שתוך שמן מוגבל כל כך הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי לתמיד ונשארו חרותים אצלי להרבה מאוד זמן. השנה האחרונה שינתה את החיים שלי מקצה לקצה ולימדה אותי כל כך הרבה.  אני הרבה יותר חזקה, מאושרת ומנוסה. קשה להיפרד, מאוד קשה. זה כל כך קשה שזה אפילו כואב פיזית והמחשבה להישאר בבית ספר לעוד חודש בלי הסקנדיירס מכאיבה. אני רוצה להודות כל ההזדמנות להכיר אנשים כל כך מעוררי השראה. הייתה לי הזכות להיות בחלקם לשנה מדהימה."
זהו, קשה לי לעכל את המחשבה שכבר עברתי שנה פה. הסופ"ש האחרון היה מדהים בסינגפור. הלכתי לבית כנסת הרפורמי והיה מקסים ופגשתי זוג ישראלים מקסים. הלכתי אליהם היום לארוחת ערב ופגשתי עוד כמה ישראלים שחיים בסינגפור ונהניתי מאוד.  יש פה תחושה כל כך מיוחדת ומחבקת של הקהילה הישראלית וזה מחמם את הלב.
עד לפעם הבאה,
מתגעגעת הביתה ולא יכולה לחכות יותר להגיע,
אוהבת המון,
כליל
Merve, Miray and me saying goodbye
Leaver's night

Graduation ceremony 

הטיול למלזיה מימין לשמאל: אני, סאם (צרפת), בברלי (איי מרשל),
מיראיי (טורקיה) ולואיס (קוסטה ריקה/אל סלבדור)

כל הקבוצה של המערכות סביבתיות במלזיה

בתמונה בברלי (איי מרשל), קייל (הודו/פורטוגל), אאוחניה (השותפה מאורגוואי) ואני.

אני וריה (הודו)

אין תגובות:

פרסום תגובה