יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

ערב בינלאומי, ועידת שלום, אובך מאינדונזיה, יום כיפור ועוד...

אז שוב פעם הרבה קרה מאז הפעם האחרונה שכתבתי ועכשיו יש לי זמן לשבת ולכתוב כי התבטלו הלימודים היום.
אז אם אתם שואלים את עצמכם למה התבטלו הלימודים? התשובה לכך היא שכחודש בשנה, את סינגפור עוטף אובך מטורף שמגיע כתוצאה משריפת יערות באינדונזיה. בשבוע האחרון הרמה של הזיהום הגיעה לשלב מסוכן ולכן סגרו את בית ספר היום ואנחנו לא אמורים להיות יותר מכמה דקות ספורות ברצף בחוץ. זה קצת מעצבן כי כל הזמן יש ריח של עשן וכי למרות שביטלו את בית ספר כל המורים שלחו לנו עבודות לעשות כשיעורי בית.

בכל מקרה, אמשיך לספר את החוויות מאז הפעם הקודמת שכתבתי. אז באמת הלכתי לארוחת ראש השנה אצל נעמי ודויד בערב השני של החג, קצת הסתבכתי עם ההגעה אבל בסוף הגעתי, בהתחלה היה טיפה מוזר אבל בסופו של דבר ממש נהנתי. המשפחות היהודיות בסינגפור והקהילה בכלל ממש הדוקות שזה ממש מוזר אבל זה גם ממש מעניין לראות את זה. 
בסופ"ש אחרי זה אני ואספן (ארה"ב) הלכנו לאכול ארוחת ערב בבית של מרדכי (ילד יהודי מהשכבה שלנו) ואני כמעט 100% שהמשפחה שלו היא זו שתורמת את המלגה שלי. היה באמת כל כך כיף, הוא גר ביית פרטי ענק בסינגפור והאוכל היה ממש טוב ופשוט שמחתי ליצור קשר טוב גם עם תלמידי יום בבית ספר.

לפני שהגעתי לסינגפור ממש פחדתי מהעובדה שיש גם תלמידי יום בבית ספר ושזה יצור שתי קבוצות, אז להיות כנה, באמת יש שתי קבוצות וזה טבעי שיש אותן. ואם זה מטריד מישהו הקבוצה של הפנימיה היא באמת הטובה יותר כי מן הסתם העובדה שאנחנו חיים ביחד גורמת לנו להיות ממש קרובים אחד לשני. אבל למרות העובדה שיש שתי קבוצות יש הזדמנות להכיר תלמידי יום שרובם ממש נחמדים. כן יש כאלה סנובים ומפונקים אבל בכל בית ספר תמיד יהיו את האנשים שלא תתחברו אליהם וזה בסדר. 

ביום שבת האחרון היה את יום השלום הבינלאומי והכנו ועידה שלמה בקמפוס השני של הUWC בסינגפור. היה ממש מעניין וממש נהנתי לפגוש שוב את כל הילדים מהקמפוס השני. חוץ מזה השבוע היה יום כיפור ורוב התלמידים היהודים בבית ספר לא באו, אבל אני באתי לבית ספר ובכל זאת צמתי והאמת שה לא היה כל כך נורא. 

לאורך כל השבוע יש מלא מלא חזרות לריקודים שאנחנו הולכים להופיע איתם בסוף השבוע הבא, זה ממש אינטנסיבי אבל ממש כיף- יש מלא ריקודים כל כך מקצועיים שזה מדהים!

אתמול היה חג מוסלמי בקולג' אז קיבלנו חופש מהלימודים, בשלוש בצהריים כמה ילדים ביניהם אני התייצבנו במטבח והתחלנו לבשל אוכל מקניה, טורקיה ופקיסטן. באמת שהיה כל כך כיף והייתה אווירה מקסימה והאוכל היה פשוט מדהים. 

בנוסף לכל הדברים האלה היה לנו גם ערב בינלאומי שהוא ערב שמיועד רק לתלמידי הפנימיה ובו חולקים תרבויות. יש את זה שלוש פעמים בשנה, כל פעם יבשות אחרות.  הערב שבוע שעבר היה מיועד לאנשים מהודו ומאירופה. השתתפתי בריקוד מטורקיה שהיה ממש כיף והערב עצמו היה כל כיף. לפני הערב הזה היה משחק כזה שקוראים לו Passport Game  שהוא בעצם משחק שכל מדינה נותנת משימות שקשורות לתרבות שלה ועם אתה מצליחה אז אתה מקבל כאילו ויזה למדינה, אז היו מלא מלא משחקים מגניבים וגם היה מלא גלידה וזה היה פשוט כיף!

עד לכאן לעכשיו,
שיהיה חג סוכות שמח!
אוהבת ומתגעגעת,
כליל

ארוחת חג הביירם
מימין לשמאל אספן (ארה"ב), חואן אנטוניו (ג'מייקה),
סטלה (רואנדה), אניה (ארה"ב),
ניאוני (מדגסקר), אוניניי (ניגריה) ואני

Honduras Independence Day
אני בלבוש פקיסטני
 מימין לשמאל אספן (ארה"ב), עדיה (הודו), מיראיי (טורקיה) ואני

Passport Game

יום ראשון, 13 בספטמבר 2015

שנה טובה ומתוקה, סופ"ש באינדונזיה ועוד...

אז קודם כל רציתי לאחל לכולם שתהיה שנה טובה ומתוקה, שהשנה החדשה שתבוא עלינו תהיה מלאת חוויות, שמחה, אושר, אתגרים, שינויים וכל טוב. שנלמד להיות יותר סובלנים וסבלנים, יותר אוהבים משונאים, יותר דואגים ממקנאים, יותר שמחים מעצובים, יותר משוחררים מלחוצים, יותר רחמנים מעקנים ופשוט יותר אנחנו.

אנצל את הבמה לעוד דבר קטן, אם אתם מכירים תלמיד/ה כיתה י' שמעוניינים לקרוע את העולם, לראות חוויות חדשות, לצאת מהבועה, לפתוח את הראש, להיות אנשי העולם הגדול - UWC זו ההזדמנות שלכם!
התחילה ההרשמה לשנת 2016. מוזמנים ליצור איתי קשר בכל דרך אפשרית לכל שאלה שתרצו.

ועכשיו אחזור לחוויות הקולג', את ראש השנה האמת אני לא מתכוונת לחגוג בקולג', בערב ראש השנה הראשון הייתי בסופ"ש באינדונזיה ובערב השני (כן בסינגפור חוגגים פעמיים), אני הולכת לארוחת חג אצל נעמי ודויד, שני ילדים יהודיים מבית הספר שלי.
בכל מקרה, אז ביום שישי, יצאנו כל הפנימיה לסופ"ש באי מקסים בשם בינתן ששוכן כבערך שעתיים שייט מסינגפור. זאת הייתה הפעם הראשונה בשבילי שבאמת הלכתי לחופשת בטן גב, פשוט ישבנו שלושה ימים והיינו בבריכה ובים. אצרף תמונות כי אני מאמינה שזה בטח ימחיש את זה יותר טוב.
הטיול היה דרך נפלאה להכיר אנשים חדשים או אנשים ישנים יותר לעומק. זה מה שאני אוהבת בחוויה פה, היא כל פעם מפתיעה אותי מחדש- אנשים שנראו לי שטחיים פתאום מוארים באור שונה, אנשים שחשבתי שאתחבר אליהם פתאום כבר לא נראים לי מעניינים יותר. והיופי בזה שהחוויה מאוד דינמית, זה בסדר יום אחד להסתובב עם מישהו מסיום ויום אחר כך בכלל לא לדבר איתו. אין פה התנהגות מצופה, כל אחד מתנהג בדרך שמתאימה לו וזה מה שיוצר את המגוון. חוץ מזה, החוויה הזאת מלמדת אותי כל יום מחדש על איך הדברים פה זה עניין של נקודת מבט וגישה, אם אתה בא למשהו בגישה חיובית זה גם יהיה כזה ולהפך. יותר מזה- בכל סיטואציה פה יש טוב ורע- היופי הוא להתמודד עם הרע ולחבק את הטוב.

הערה קצת לא קשורה שחשבתי לצרף, מאוד רציתי שהאדם שתורם לי את המלגה יעיין בבלוג, כי אני מרגישה שכשאני כותבת אני מצליחה להעביר דברים טוב יותר- לצערי התברר לי שהוא לא יכול לקרוא בעברית וטיפה חבל לי.

נחזור לסופ"ש-
 היו לי לאורך הסופ"ש כמה שיחות מעניינות עם כל מיני אנשים שונים. דיברתי עם מרווה מטורקיה שהיא אחד האנשים היותר מעניינים שיצא לי לפגוש פה, היא שכבה מעליי והיא כל כך מתוקה וחייכנית. היא שואלת אותי תמיד הרבה על הסכסוך אבל באמת מתוך מקום מתעניין, לא ממקום שמצהיר הצהרות, לא ממקום שמתיימר לדעת הכל- אלא מהמקום הכי פשוט של הרצון לשמוע סיפור אישי, לשמוע נקודת מבט.
בלילה השני, ישבנו על החוף עם כמה מה house parents שלנו, אחד מהם הוא בן לאדם ציוני והוא מכיר את ישראל, הוא סיפר לי על הביקור שלו בישראל ועל זה שהוא לא הספיק לבקר ב"יד ושם". ואז התגלגלה השיחה לדבר על היסטוריה ודת- ולמדתי כל כך הרבה דברים חדשים  כמו שהיפנים רצחו כעשר מיליון סינים במהלך מלחמת העולם השנייה ועוד.

שנה נפלאה ומחזקת לכולם,
שלא נדע עוד רגעים קשים,
אוהבת אתכם תמיד ולתמיד,
כליל.