אז אני מתחילה את הפוסט אם אירוע מאוד חשוב שקרה בזמן האחרון והוא כמובן un day! למי שלא קרא בפוסט בעבר, un day זה יום שכולו מרוכז על מגוון התרבויות שיש בקולג׳ ובעצם חוגגים את היופי של המסורות, תרביויות ולאומים השונים. בבוקר באים לבית ספר עם תלבושת לאומית ובערב יש מופע ענק (וממש מקצועי) של ריקודים מכל העולם. כמו שכבר כתבתי השתתפתי בריקוד הטורקי והברזילאי והיה באמת מדהים! היום עצמו היה מרגש וכיף בטירוף ומאוד שמחתי שאמא שלי יכלה להיות נוכחת ביום כזה מיוחד בבית ספר. חוץ מהיום הזה ההכנה אליו לאורך כל כך הרבה זמן הייתה מתישה אבל ממש שווה את זה. היה באמת כיף להיות חלק מאירוע כזה בבית ספר ואני שמחה שזה היה כל כך משמעותי השנה ואצרף תמונות להמחשה בסוף הפוסט.
חוץ מזה, היום אני והשותפות לחדר יצאנו ל״זמן איכות״ (כאילו אנחנו לא ביחד 24/7) והיה ממש כיף. הלכנו למסעדה ממש חמודה שגיליתי ביחד עם אמא שלי כשהיא הייתה בסינגפור ואכלנו פרוזן יוגורט והיה ממש כיף באופן כללי.
כפי שבטח הבנתם, אמא שלי ביקרה בסינגפור בשלושה שבועות האחרונים וביחד נסענו לבאלי (אי באינדונזיה). תמיד יש לי תחושה כאילו החוויות שלי מחולקות לשניים, החיים בישראל והחיים בסינגפור וזה כאילו כמו שני עולמות מקבילים. זה נשמע קצת מוזר ובטח הזוי אבל כהעולמות האלה מתערבבים זה תחושה מיוחדת שלא אוכל להסביר. זה ממש שימח אותי שאמא שלי פתאום ראתה איפה לעזאזל הייתי בשנה וחצי האחרונות ועכשיו היא יכולה להבין טוב יותר איפה אני חיה ולקבל טעימה מהחוויה שאני עוברת. לחופשת אוקטובר שארכה שבועיים נסענו לבאלי והייתה חופשה כיפית בטירוף. באלי היא מאוד תיירותית ולא אהבתי בה את כל האזורים כי הייתה תחושה ממושכת שמנסים לעשות עליך כסף כתייר אבל המקום עצמו יפייפה והוא מין שילוב קסום בין מקדשים יפייפיים וחופים מדהימים.
חוץ מזה הייתי גם עם הפנימייה בסופ״ש באינדנזיה בדיוק כמו בשנה שעברה, היה באמת מדהים ונהנתי מכל רגע.
חוויה אחרת מעניינת שקרתה לי בזמן האחרון היא שהלכתי עם עוד כמה חברים לפסטיבל הסרטים הישראלי ששודר בסינגפור באחד הקולנעים וצפינו בסרט ״מי יאהב אותי עכשיו?״ שמדבר על סהר, ישראלי שעזב ללונדון ומתמודד עם היותו הומו וhiv positive. בסרט הם מציגים את ההתמודדות שלו עם המשפחה הדתייה שלו בישראל. לי הייתה חוויה ממש מעניינת לצפות בסרט הזה עם חברים ממדינות שונות כל כך כי הייתה לי תחושה שהם לא מבינים את ההווי הישראלי בסרט ואת הקונוטוציות של הרבה מהדברים שהוצגו.
חוץ מזה, התקופה האחרונה הייתה מלחיצה במיוחד בשבילי ופחות בגלל מה שקורה בסינגפור. אני מאוד מפחדת שאני אפול בין הכיסאות מבחינת המערכת הצבאית. אני נמצאת במצב מבולבל כשכל החברים מסביבי מגישים מועמדות לאוניברסיטאות וכל כך עסוקים בזה בזמן שאני חוקרת על תפקידים בצבא ומכינות ושנות שירות. יש בי כרגע תחושה בעיקר של בלבול וחוסר וודאות שאני מקווה שתעבור בקרוב. יש גם תחושה של ספירה לאחור בשנה השנייה, כאילו כל דבר שקורה בבית ספר הוא בפעם האחרונה וזה ממש מעציב אותי ושם לחץ נוסף כביכול להספיק הכל ולעשות הכלץ
מתגעגעת ואוהבת המון,
כליל
נ.ב- אני מוסיפה תמונות שבטח ימחישו יותר טוב את המתרחש אז אל תהססו לדלג על הכתוב ופשוט להסתכל בתמונות :)
|
אני ואספן באינדונזיה |
|
ee day: זה בעצם יום שבו אנחנו מתחפשים לפי הנושא שעליו כתבנו את
ה-ee שזה עבודה ענקית שעושים במסגרת תעודת בגרות בינלאומית.
מימין לשמאל: כרמן (הונדורס), אוניניי (ניגריה), אני ומיראיי (טורקיה) |
|
אני ואמא חוקרות את סינגפור |
|
ריקוד ברזילאי |
|
ריקוד טורקי |
|
un day! |
|
סופ״ש באינדונזיה |
|
הבאתי חברים לדירה שאמא נשארה בה |
|
באלי, אינדונזיה עם אמא |