לפי הכותרת אפשר להבין שכן, הייתי בנפאל בשבוע האחרון. אז מי שתוהה לעצמו לרגע שכל מה שעושים בקולג׳ בסינגפור זה לטייל באסיה, אז זה נכון חלקית, יש גם לימודים והרבה. אבל יתרון מדהים בקולג׳ בסינגפור הוא שאפשר לטייל לכל רחבי אסיה, למקומות שחשבתי שאגיע רק בטיול אחריה צבא ורוב הטיולים ממומנים על ידי בית הספר.
אז פרוג׳קט וויק למי שלא יודע זה כמו הטיול שנתי שלנו, לאורך חצי שנה ארגנו טיול לשבוע שכלל למצוא קבוצה, לבחור יעד, להחליט על פרוייקט ועוד ועוד. אז אני נסעתי לשבוע לנפאל עם אספן (ארה״ב), כרמן (הונדורס), בברלי (איי מרשל) ומיראיי (טורקיה) בו עשינו שלושה ימי התנדבות ושלושה ימים של טרקינג וביום האחרון טיילנו בקטמנדו. באמת ובכנות - לא יכולתי לבחור קבוצת בנות טובה מזה, באמת שהסתדרנו מצויין והיה שבוע מדהים בטירוף.
אז את שלושת הימים הראשונים בילינו בסוג של בית מחסה לבנות שעברו עבר קשה מכל הסוגים, ניצול מיני, כל ניצול אחר, עבדות, נטישה וכו׳. הבנות היו מקסימות וקיבלו אותנו כל כך יפה והיה מדהים. התנדבו איתנו גם שתי מתנדבות מדנמרק שאחת מהן קראו לה ג׳ומענה וההורים שלה במקור מקלקיליה ברשות הפלסטינית שעברו לירדן ומשם לדנמרק. האמת שהסיטואציה הצחיקה אותי, זה היה כזה מקום רנדומלי למפגש בין ישראלית ופלסטינאית. אבל זה היה היופי בזה, הנסיבות כל כך חשובות, שתינו באנו להתנדב בנפאל אז זה לא משנה מה הלאום שלנו, לשלושה ימים היינו רק שתי בנות שבאו להתנדב. משהו שהיה לי קשה לאורך ההתנדבות היא העובדה שאנחנו מתנדבות רק לשלושה ימים והבנות יוצרות בקלות קשר ריגשי ופחדתי שהן יחוו חווית נטישה נוספת, אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלהם בכזאת מהירות שלפעמים התחושה שלי הייתה שאם אנחנו לא נשארות איתם לתקופה משמעותית ומקנות להם יציבות אנחנו בעצם פוגעות יותר מתורמות. אני ממש מקווה שזה לא היה המקרה אבל אני כן מאמינה כי התנדבות לטווח קצר יכולה לעשות רק יותר רע מטוב. היה רגע שחשבתי על אמא שלי שם, כי ראיתי תמונות של הבנות על הקירות ואחת התמונות הייתה ציור מקסים של ציפורים ולמטה כתוב ״i want to be free like a bird״ ופה הגיע הסכין לבטן, עכשיו אני מבינה אמא עד כמה העבודה שלך כמטפלת באומנות חשובה וכי יש דברים שהבנות לא יהיו לעולם מסוגלות להעביר במילים.
שלושת המימים אחר כך היו טרקינג שהיה מדהים, אני ואספן טיילנו לפני אז היה לנו ממש כיף אבל שאר הבנות קצת סבלו כי הן לא טיילו לפני מעולם והטרקינג באמת היה מאתגר ולא ייבייש טיול בסיירות.
באופן כללי זה היה שבוע מדהים וממש עצוב לי שהוא נגמר למדתי המון על נפאל שכרגע היא שבר כלי אחרי רעידת האדמה. חשוב לי לציין שכל מקום שהלכנו אליו שמעתי אנשים מדברים עברית והבנות שאיתי כבר התעייפו מכמות הישראלים שפגשתי. אספן אמרה לי שזה לא נראה לה הגיוני סטטיסטית שממדינה של שבעה מיליון יש אלפים שמטיילים בנפאל.
תודה שוב על הזדמנות מדהימה, אני כל כך מעריכה את העובדה שהבית ספר מאפשר לי לנסוע למקומות שבחיים לא חלמתי שאגיע אליהם.
אני באמת אסירת תודה, על החוויה, על ההזדמנות, על היכולת. השבוע לא היה יכול להיות טוב יותר.
בברלי עכשיו מכינה סרטון ואצרף אותו לבלוג כשיהיה מוכן.
אוהבת המון ורוצה לחזור הביתה להביא לכם את המזכרות,
שלכם תמיד ולתמיד,
כליל
נ.ב- אסור לי להעלות תמונות של הבנות שהתנדבנו איתן אבל הן היו הדבר הכי מדהים בעולם, אוסיף עוד תמונות אחרי שאקבל אותן.
אז פרוג׳קט וויק למי שלא יודע זה כמו הטיול שנתי שלנו, לאורך חצי שנה ארגנו טיול לשבוע שכלל למצוא קבוצה, לבחור יעד, להחליט על פרוייקט ועוד ועוד. אז אני נסעתי לשבוע לנפאל עם אספן (ארה״ב), כרמן (הונדורס), בברלי (איי מרשל) ומיראיי (טורקיה) בו עשינו שלושה ימי התנדבות ושלושה ימים של טרקינג וביום האחרון טיילנו בקטמנדו. באמת ובכנות - לא יכולתי לבחור קבוצת בנות טובה מזה, באמת שהסתדרנו מצויין והיה שבוע מדהים בטירוף.
אז את שלושת הימים הראשונים בילינו בסוג של בית מחסה לבנות שעברו עבר קשה מכל הסוגים, ניצול מיני, כל ניצול אחר, עבדות, נטישה וכו׳. הבנות היו מקסימות וקיבלו אותנו כל כך יפה והיה מדהים. התנדבו איתנו גם שתי מתנדבות מדנמרק שאחת מהן קראו לה ג׳ומענה וההורים שלה במקור מקלקיליה ברשות הפלסטינית שעברו לירדן ומשם לדנמרק. האמת שהסיטואציה הצחיקה אותי, זה היה כזה מקום רנדומלי למפגש בין ישראלית ופלסטינאית. אבל זה היה היופי בזה, הנסיבות כל כך חשובות, שתינו באנו להתנדב בנפאל אז זה לא משנה מה הלאום שלנו, לשלושה ימים היינו רק שתי בנות שבאו להתנדב. משהו שהיה לי קשה לאורך ההתנדבות היא העובדה שאנחנו מתנדבות רק לשלושה ימים והבנות יוצרות בקלות קשר ריגשי ופחדתי שהן יחוו חווית נטישה נוספת, אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלהם בכזאת מהירות שלפעמים התחושה שלי הייתה שאם אנחנו לא נשארות איתם לתקופה משמעותית ומקנות להם יציבות אנחנו בעצם פוגעות יותר מתורמות. אני ממש מקווה שזה לא היה המקרה אבל אני כן מאמינה כי התנדבות לטווח קצר יכולה לעשות רק יותר רע מטוב. היה רגע שחשבתי על אמא שלי שם, כי ראיתי תמונות של הבנות על הקירות ואחת התמונות הייתה ציור מקסים של ציפורים ולמטה כתוב ״i want to be free like a bird״ ופה הגיע הסכין לבטן, עכשיו אני מבינה אמא עד כמה העבודה שלך כמטפלת באומנות חשובה וכי יש דברים שהבנות לא יהיו לעולם מסוגלות להעביר במילים.
שלושת המימים אחר כך היו טרקינג שהיה מדהים, אני ואספן טיילנו לפני אז היה לנו ממש כיף אבל שאר הבנות קצת סבלו כי הן לא טיילו לפני מעולם והטרקינג באמת היה מאתגר ולא ייבייש טיול בסיירות.
באופן כללי זה היה שבוע מדהים וממש עצוב לי שהוא נגמר למדתי המון על נפאל שכרגע היא שבר כלי אחרי רעידת האדמה. חשוב לי לציין שכל מקום שהלכנו אליו שמעתי אנשים מדברים עברית והבנות שאיתי כבר התעייפו מכמות הישראלים שפגשתי. אספן אמרה לי שזה לא נראה לה הגיוני סטטיסטית שממדינה של שבעה מיליון יש אלפים שמטיילים בנפאל.
תודה שוב על הזדמנות מדהימה, אני כל כך מעריכה את העובדה שהבית ספר מאפשר לי לנסוע למקומות שבחיים לא חלמתי שאגיע אליהם.
אני באמת אסירת תודה, על החוויה, על ההזדמנות, על היכולת. השבוע לא היה יכול להיות טוב יותר.
בברלי עכשיו מכינה סרטון ואצרף אותו לבלוג כשיהיה מוכן.
אוהבת המון ורוצה לחזור הביתה להביא לכם את המזכרות,
שלכם תמיד ולתמיד,
כליל
נ.ב- אסור לי להעלות תמונות של הבנות שהתנדבנו איתן אבל הן היו הדבר הכי מדהים בעולם, אוסיף עוד תמונות אחרי שאקבל אותן.