השלמת פערים

בחודש האחרון שלא כתבתי קראו כל כך הרבה דברים כולל פרוג׳קט וויק שעליו אכתוב פוסט נפרד.
אז קודם כל חזרתי מהודו והלימודים נתנו לי סטירה מצלצלת, פתאום הכל כל כך עמוס וקשה והעבודה פשוט לא נגמרת. אני עדיין מנסה למצוא את הדרך להנות מהלימודים ולא להלחיץ את עצמי יתר על המידה. כן, אולי יש מקצועות שהייתי משנה, או דברים שאני לא אוהבת אבל אני צריכה ללמוד להתמודד איתם ולהפוך אותם לדבר מהנה.

חוץ מזה ארצה לנצל את המעמד ולומר מזל טוב לכל האנשים שעברו לשלב השלישי והאחרון של הuwc, אני גאה בכולכם וממש כל הכבוד, זה לחלוטין לא מובן מאליו. קשה לי ממש לעכל את העובדה ששנה שעברה אני הייתי במצב הזה, כל כך הרבה קרה בשנה אחת, עליות ירידות, הרפתקאות ושינויים. מדהים לחשוב איפה הייתי שנה שעברה ואיפה אני עכשיו ואיזה מסע מטורף נפל עליי. יש לי עדיין הרבה רגעים פה שלמרות שאני בסינגפור כבר שמונה חודשים אני לא מצליחה להרגיש שאני אשכרה בuwc, במה שהיה חלום שלי במשך שנתיים, שאני חיה את החלום שלי עד כמה שזה נשמע קיטש. כן, החיים פה הם רחוקים מלהיות מושלמים ולא תמיד קל אבל אני מתגברת ואני מתחשלת וזה כל היופי.

עכשיו אחזור לדברים שקרו בקולג׳ מאז הודו:
1. ביום שישי הקודם הלכתי לראשונה לבית הכנסת הרפורמי בסינגפור, קהילה קטנה ומקסימה וכל כך מחבקת. הקהילה היהודית הכי מגוונת שראיתי בחיי עם אנשים מיפן, אינדונזיה, ארה״ב, ישראל, בריטניה ועוד.. הלכתי לשם ביחד עם שני, מורה בבית ספר שלי שאבא שלה הוא ישראלי וכל כך שמחתי שיצא לי לחזק את הקשר איתה. שני, אני יודעת שלפעמים את קוראת את הבלוג, אז רק רציתי ךהגיד תודה על ערב מקסים שגרם לי לחשוב ולהרגיש מחוברת מחדש, את מדהימה ואני שמחה שיש מישהי כמוך בבית ספר.
2. יום שפת האם הבינלאומי- השנה ארגנתי את היום הזה בקולג׳, כן אני לא אשקר, זה היה מורט עצבים לארגן את הכל אבל זה לימד אותי המון על ארגון אירועים בבית ספר. ממש קשה לגרום לאנשים לעמוד בהתחייבות שלהם וצריך הרבה פעמים להיות הזה שמציק ומזכיר את שכולם עושים את העבודה שלהם. היום עצמו היה מקסים, די בלאגן ולא הכי מסודר אבל אני עשיתי את העבודה שלי, הרמתי יום שלם ואם זה לא היה הכי מוצלח בעולם זה בסדר, למדתי מזה שצריך לדאוג שאנשים שהתחייבו לעשות דברים באמת הולכים לעשות את זה. אצרף קישור לסרטון שהכנו ביוטיוב.
3. יומולדת לאלה- מי שלא יודע אלה היא תלמידת יום בבית ספר שלי משוויץ והיא הדבר הכי טוב בעולם. היא תמיד שמחה ומקבלת ומזמינה אותנו לבית שלה. היא חברה די טובה שלי ושל השותפה שלי אז היא נמצאת הרבה בחדר שלי בפנימיה ואני ממש שמחה שיצא לי להכיר אותה. היה לה יומולדת אז הלכנו לעשות קמפינג בפולה אובין שזה אי בשליטת סינגפור, וכנראה הדבר היחיד הלא מלאכותי שיש בסינגפור. זה אי מקסים שממש נשאר כמו שזה היה במקור. אנשים עדיים חיים על דיג, בתי כפר קטנים, עצים יפים ופשוט מקום מקסים, ממש במרחק שחיה ממלזיה. בכל מקרה עשינו שם קמפינג ליומיים והיה ממש ממש אדיר.

אני מצרפת עכשיו קטע שרציתי לכתוב בבלוג אבל התעצלתי לאורך הרבה זמן:
״ אני גאה בעצמי שאני מתמודדת עם כל כך הרבה אתגרים ואני כבר לא מפחדת לבקש עזרה, אני כבר לא מתביישת לא לדעת דברים, אני כבר לא לוקחת הכל ללב. היום דיברתי עם פמקה שסיימה פה שנה שעברה והיא דיברה על זה שבסופו של דבר אתה זה ששם על עצמך את הלחץ ואם אני אחליט לעשות הכל בקצב שלי ברמות הלחץ שאני מוכנה לשאת, ככה זה יהיה. אוסיף עוד כמה מסקנות מדיון שהרמנו פה בקולג׳ שהיה הצלחה מסחררת: uwc זה אולי לא מקום לשנות את העולם אבל זה מקום שנותן לך הזדמנות לשינוי עצמי. אני לומדת פה כל כך הרבה ויש לי הזדמנות פז להפות את עצמי בדיוק למה שאני רוצה להיות.״

זהו לעכשיו,
אומר גם מזל טוב לסבתא ליומולדת הקרב,
מבטיחה עוד פוסט על פרוג׳קט וויק,
שלכם תמיד,
כליל

בדרך ליומולדת של אלה (במרכז) על סירה לאי פולה אובין.
מצד ימין חואן (ג׳מייקה) ומצד שמאל אוניניי (ניגריה)

יום שפת האם הבינלאומי
נימין לשמאל אני, מיראיי (טורקיה) ובברלי (איי מרשל)
במרכז מרווה (טורקיה)

שלושת הבנות שארגנו את יום שפת האם הבינלאומי

שכחתי לכתוב על זה אבל היה אירוע לתרומת כספים לתלמידי מלגות בבית ספר שלי
הייתה לי שיחה ממש מעניינת עם אחד התורמים ובכללי היה יום מוצלח

מפגש של ילדי המלגות משני הקמפוסים בסינגפור
(אני וקים מקמבודיה ארגנו את המפגש)

יום הולדת למרווה (טורקיה), פיקניק בגנים הסינים

הנה קישור לסרטון שהכנו ליום שפת האם הבינלאומי- https://www.youtube.com/watch?v=GLwYX9OSHzw