אז כמו שהכותרת מספרת הגעתי לארץ הפרות והקופים, הפערים והצבעים.
אם הייתם שואלים אותי שנה לפני אם הייתי מאמינה שאגיע להודו באופן כללי הייתי צוחקת לכם בפרצוף ועוד להגיע להודו עם מזוודה וחברים מכל העולם ולא לבד ועם התיק על הגב היה נשמע לי עוד יותר מגוחך. אבל כן, שהיתי בהודו בשבוע האחרון אצל חברה בשם דביינשי מהשכבה מעליי, היא לא כמוני על מילגה בבית ספר ולכן אתם יכולים להבין שהיא מאוד עשירה. בהתחלה זה ממש הפריע לי, אני לא רגילה לנהגים, מכוניות יוקרה ומשרתים והיה לי ממש קשה לראות את העוני והרעב בהודו מלמעלה. אבל הגעתי למסקנה שאם כמה שזה לא הוגן, אין לי מה לעשות ואלו החיים וגם בישראל יש פערים ענקיים באיכות החיים ובשכר וזה עניין של מזל לאיזה משפחה להיוולד.
אני לא אעריך במילים על כל יום שעשינו אבל כעיקרון ביקרנו בהרבה מקומות מפורסמים בהודו, רישיקש ונהר הגנגס שהיה מדהים, הטאג׳ מהל שלא עולה על כיפת הזהב שלנו לטעמי, ג׳ייפור שזו עיר מקסימה עם ארמון מלוכה ומלך בן 18, כותאב מונר שהוא מסגד יפייפה ועוד שלל אתרים מדהימים. חוץ מזה נחשפתי לאליטה של דלהי שבה הכל עובד עם קומבינות וקשרים וזה גם מעניין וגם קצת מרתיע. חוץ מזה, להיות כנה, אולי העובדה שלא הייתה לי יותר מדי אינטרקציה עם התושבים המקומיים לא חשפה אותי לעוני האמיתי אבל הרגשתי שקמבודיה הייתה הרבה יותר ענייה. בתחושה שלי, בהודו אפשר למצוא עשירים ואולי יש פערי מעמדות אבל בקמבודיה פשוט כולם עניים. ךהודו פשוט יש את השם הגדול והמפוצץ של מקום עם פיצוץ אוכלוסין ועוני לא סביר.
חוץ מזה זאת הייתה חוויה מהנה, כיפית, מלמדת ופשוט נפלאה. שמחתי שהייתה לי הזדמנות להגיע להודו ולראות אותה כשיש לי רשת ביטחון כמו המשפחה של דביישני. המשפחה שלה מקסימה וה קיבלנו אותנו כל כך יפה, וכל כך שמחו להראות לנו את הודו שלהם. האמת שזה משהו מעניין, הרבה מההודים העשירים בבית ספר שלי הם במקום מסוים אמריקאים, והכוונה שלי היא שהם לא מדברים הינדי או כל שפה הודית אחרת, אין להם שום סממן של התרבות ההודית והדבר היחיד שמקשר אותם להודו הוא הפספורט. אבל דביינשי שונה בקטע הזה, קודם כל היא לא מנופפת בכסף שלה לכל עבר ועד הטיול לא הבנתי עד כמה היא עשירה, דבר שני, היא מאוד הודית בכל מובן המילה, היא מעריצה את התרבות שהיא באה ממנה והיא אוהבת את המדינה שלה כל כך. היא מנצלת כל הזדמנות ללבוש בגדים הודים, שפת האם שלה היא הינדי וגם בפנימייה יש לה מקדש קטן שהיא הכינה והיא מתפללת פעמים ביום. זה מרתק וזה ממש מעורר השראה, היא גם צימחונית כל חייה, והיא לא מאמינה בזוגיות לפני נישואים. זה ממש מעניין כי uwc זה כביכול מקום מאוד מערבי וליברלי אבל היופי הוא גם לראות תרבויות קונסרבטיביות בתוכו שאני חושבת שמאוד מודגשות בקולג׳ בסינגפור בעיקר בגלל המיקום האסייתי.
זהו להיום,
אני מרגישה מבורכת ואני מוקירה תודה על הזדמנויות כאלו, לחוות לגלות וללמוד.
אין לי מילים לתאר עד כמה אני מודה למשפחה של דביישני ואיך אני שמחה שיצא לי להכיר בנאדם כמוה.
שיהיה לכולם שבוע טוב מלא בשורות טובות,
שלכם לתמיד,
אוהבת,
כליל
אם הייתם שואלים אותי שנה לפני אם הייתי מאמינה שאגיע להודו באופן כללי הייתי צוחקת לכם בפרצוף ועוד להגיע להודו עם מזוודה וחברים מכל העולם ולא לבד ועם התיק על הגב היה נשמע לי עוד יותר מגוחך. אבל כן, שהיתי בהודו בשבוע האחרון אצל חברה בשם דביינשי מהשכבה מעליי, היא לא כמוני על מילגה בבית ספר ולכן אתם יכולים להבין שהיא מאוד עשירה. בהתחלה זה ממש הפריע לי, אני לא רגילה לנהגים, מכוניות יוקרה ומשרתים והיה לי ממש קשה לראות את העוני והרעב בהודו מלמעלה. אבל הגעתי למסקנה שאם כמה שזה לא הוגן, אין לי מה לעשות ואלו החיים וגם בישראל יש פערים ענקיים באיכות החיים ובשכר וזה עניין של מזל לאיזה משפחה להיוולד.
אני לא אעריך במילים על כל יום שעשינו אבל כעיקרון ביקרנו בהרבה מקומות מפורסמים בהודו, רישיקש ונהר הגנגס שהיה מדהים, הטאג׳ מהל שלא עולה על כיפת הזהב שלנו לטעמי, ג׳ייפור שזו עיר מקסימה עם ארמון מלוכה ומלך בן 18, כותאב מונר שהוא מסגד יפייפה ועוד שלל אתרים מדהימים. חוץ מזה נחשפתי לאליטה של דלהי שבה הכל עובד עם קומבינות וקשרים וזה גם מעניין וגם קצת מרתיע. חוץ מזה, להיות כנה, אולי העובדה שלא הייתה לי יותר מדי אינטרקציה עם התושבים המקומיים לא חשפה אותי לעוני האמיתי אבל הרגשתי שקמבודיה הייתה הרבה יותר ענייה. בתחושה שלי, בהודו אפשר למצוא עשירים ואולי יש פערי מעמדות אבל בקמבודיה פשוט כולם עניים. ךהודו פשוט יש את השם הגדול והמפוצץ של מקום עם פיצוץ אוכלוסין ועוני לא סביר.
חוץ מזה זאת הייתה חוויה מהנה, כיפית, מלמדת ופשוט נפלאה. שמחתי שהייתה לי הזדמנות להגיע להודו ולראות אותה כשיש לי רשת ביטחון כמו המשפחה של דביישני. המשפחה שלה מקסימה וה קיבלנו אותנו כל כך יפה, וכל כך שמחו להראות לנו את הודו שלהם. האמת שזה משהו מעניין, הרבה מההודים העשירים בבית ספר שלי הם במקום מסוים אמריקאים, והכוונה שלי היא שהם לא מדברים הינדי או כל שפה הודית אחרת, אין להם שום סממן של התרבות ההודית והדבר היחיד שמקשר אותם להודו הוא הפספורט. אבל דביינשי שונה בקטע הזה, קודם כל היא לא מנופפת בכסף שלה לכל עבר ועד הטיול לא הבנתי עד כמה היא עשירה, דבר שני, היא מאוד הודית בכל מובן המילה, היא מעריצה את התרבות שהיא באה ממנה והיא אוהבת את המדינה שלה כל כך. היא מנצלת כל הזדמנות ללבוש בגדים הודים, שפת האם שלה היא הינדי וגם בפנימייה יש לה מקדש קטן שהיא הכינה והיא מתפללת פעמים ביום. זה מרתק וזה ממש מעורר השראה, היא גם צימחונית כל חייה, והיא לא מאמינה בזוגיות לפני נישואים. זה ממש מעניין כי uwc זה כביכול מקום מאוד מערבי וליברלי אבל היופי הוא גם לראות תרבויות קונסרבטיביות בתוכו שאני חושבת שמאוד מודגשות בקולג׳ בסינגפור בעיקר בגלל המיקום האסייתי.
זהו להיום,
אני מרגישה מבורכת ואני מוקירה תודה על הזדמנויות כאלו, לחוות לגלות וללמוד.
אין לי מילים לתאר עד כמה אני מודה למשפחה של דביישני ואיך אני שמחה שיצא לי להכיר בנאדם כמוה.
שיהיה לכולם שבוע טוב מלא בשורות טובות,
שלכם לתמיד,
אוהבת,
כליל
 |
| חשות את עצמנו הודיות |
 |
| אני והחבר הכי טוב |
 |
| הטאג׳- נשבעת שזו תמונה שלי ולא מהאינטרנט |
 |
| אלה (שוויץ) מתמודדת בגבורה עם אוכל הודי חריף |
 |
| jaipur |
 |
| פטריק (ברזיל) מוכיח את כישורי היוגה שלו |
 |
| רישיקש- גן עדן על פני האדמה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה