יום שבת, 10 בספטמבר 2016

סיפור ההמשך של הרפתקאות כליל בארץ הסינים

אז אכן לא כתבתי פה הרבה זמן, ואני די מצטערת על זה. אני עדיין לומדת למצוא את האיזון בין לתעד את החיים ללחיות אותם.

חוץ מזה הרבה מאוד דברים קרו. אז התחילה השנה בכל הכוח, המון מטלות, שיעורים, מבחנים וכו׳ אבל זה החלק היותר משעמם של העניין. כבר התרגלתי לכל הלחץ והעומס של הלימודים פה ואני חושבת שבסך הכל השנה אני מתמודדת עם זה בצורה הרבה יותר טובה. למדתי לשחרר הרבה יותר ובאמת שזה הופך את החיים שלי פה להרבה יותר קלים. בסופו של דבר הבנתי שכל מה שאני צריכה לעשות זה את ההכי טוב שלי וככל שאני נותנת את כל כולי אין לי תלונות כלפי עצמי וכלפי אף אחד.

חוץ מזה, התחילו החזרות לun night. השנה אני רוקדת ריקוד ברזילאי וריקוד טורקי והאמת שאני ממש מתרגשת לקראת זה כי גם אמא שלי מגיעה לסינגפור באותה התקופה והיא תזכה לראות את המופע. הולך להיות גם דוכן אוכל ישראלי והיום עצמו הולך ומתקרב וזה ממש מרגש.

התקבלתי גם למשהו בבית ספר שקוראים לו epiphany ובו אנחנו מכינים כראוגרפיה לריקודים ומצלמים אותם. זו מין פלטפורמה אלקטרונית לשתף אומנות וזה ממש מגניב כי לא חשבתי שאתקבל ושנה שעברה היה לי ממש חסר לעשות משהו עם הריקוד.

היום חזרתי מ over night אצל אוליביה, ילדה מהשכבה שלי שהיא פשוט מדהימה. היה לה יום הולדת אתמול ובאמת שהיה מדהים. היה כל כך כל כך כיף ואני ממש שמחה שהתקרבנו השנה.

אני לא רוצה שהבלוג הזה יראה יותר מדי כמו רשימת מכולת אבל בסך הכל קרו הרבה דברים והזמן עובר כל כך מהר שאני לא מצליחה לעקוב והשבועות והימים מעורבבים בראש שלי.

אוהבת המון,

כליל

ברביקיו בבית של אלה

יומולדת ליסה
אני ואספן (ארה״ב) ביומולדת של אוליביה
הבנות של טיוטר גרופ
עליתי לגג של המרינה ביי
זה האינפיניטי פול
הנוף מהמרינה ביי
אנה (אירלנד) מרגישה גאה
מיראיי (טורקיה), כרמן (הונדורס) ואני

יומולדת לאוליביה 2.0
מימין לשמאל: הוגו (אנגליה), אני (אל אל ישראל), אשה (הודו/ארה״ב),
אוליביה (אוסטרליה/ווילס), טניקה (אנגליה), אשה (אירלנד) וכרמן (הונדורס)

אין תגובות:

פרסום תגובה