מרגישים את הסוף

אז כן, קשה גם לי להאמין אבל אני כמעט מסיימת את השנה הראשונה שלי ב-uwc. זה מטורף לחשוב על זה, לפני שנה פלוס מינוס הודיעו לי שהתקבלתי לסינגפור ועכשיו אני כבר כמעט שנה פה. זה משוגע איך שהזמן עובר וכמה השתנתי לאורך התקופה הזאת. אני באמת מרגישה שלמדתי כל כך הרבה דברים חדשים, התחשלתי והתבגרתי. הי״בניקים פה, ממש מתכוננים למבחני בגרות שלהם שאחרים הם יעזבו וממש עצוב לי לחשוב על זה. באמת שיש לי קשרים ממש טובים עם ילדים בשכבה מעליי ומה שהופך את זה ליותר קשה היא המחשבה שסביר מאוד להניח שאני לא אראה אותם יותר אם כל הדרמטיות שבזה.
אז הפעם האחרונה שכתבתי הייתה לפני חודש ועבר עליי מלא מאז. קודם כל השבוע האחרון היה שבוע של מבחנים והים סיימתי את המבחן האחרון והייתה לי תחושת הקלה מטורפת. באמת שזו הייתה אחת התקופות הלחוצות ביותר שהיו לי פה ואף פעם לא עשיתי מבחנים בצורה כזאת ויותר מזה שאני שמחה שזה נגמר אני בכנות גאה בעצמי על היכולת להסתגל ולהתמודד עם כמות הלחץ הזאת. אני זוכרת רגע מאוד מרגש עם כל הקיטש שבזה במבחן בהיסטוריה, שלמי שלא יודע זה המקצוע הכי מאתגר שלי, הרגשתי כזאת תחושת סיפוק מטורפת כי הגעתי לסינגפור כשאני בקושי יכולה לכתוב כמה מפשטים שבורים ועכשיו ישבתי במבחן של שעתיים וכתבתי שני חיבורים שלמים. כן, אני בטוחה שהם לא היו החיבורים הטובים בעולם אבל בהחלט אני השתפרתי ועל זה אני שמחה. למדתי שאין סיבה להשוות אותי לילדים אחרים בבית ספר שלמדו כל חייהם במסגרת בינלאומית עם רמה אקדמאית כזאת, כי אני פשוט באה מרקע שונה ואני לא מוותרת- אני מתמודדת וזה מה שחשוב. חוץ מזה קרו עוד הרבה דברים בזמן האחרון שאשמח לשתף אותם.
1. אז קודם כל לפני שבוע בערך, אני ומיראיי (טורקיה) ארגנו ארוחת מזרח תיכון ובישלנו קבבים, טבולה, מטבוחה ועוד ועוד והיה ממש מקסים. אשכרה כל האנשים בפנימייה הגיעו וזה ממש ריגש אותי ונגע בי.
2. אתמול אני ודביינשי (הודו) ארגנו לחגוג את חג ההולי בבית ספר, למי שלא יודע זה החג ההודי עם כל הצבעים והיה ממש אדיר. כן, למדתי שממש קשה לארגן דברים בפנימייה ובעיקר לגרום לאנשים להגיע. לצערי יש הרבה ילדים שממש לא אכפת להם מההוואי החברתי פה אבל אי אפשר לחייב את כולם להשתתף ואני שמחה שמי שבא בא. והכי חשוב שמי שבאמת רצה להיות שם היה שם.
3. לפני חודש פלוס מינוס היה ערב בינלאומי של אפריקה, המזרח התיכון ואסיה והכנתי הופעה שתייצג את ישראל. לימדתי כמה ילדים את השיר ״אני ואתה נשנה את העולם״ בשפת הסימנים והתחלתי את ההופעה בלספר שחוץ מפוליטיקה בישראל הוקמה תנועת הנוער היחידה בעולם לנוער עם צרכים מיוחדים.
4. הייתה חופשת איסטר לפני המבחנים של שבועיים שבסך הכל הייתה טובה, רוב החופשה הושקעה בלימודים אבל גם היו רגעים טובים ומשמחים כמו ארוחת המזרח תיכון והלכנו להחלקה על הקרח וסצם יצא לי לדבר ולהתקרב לאנשים שבדרך כלל אני לא מדברת איתם. אני ופטריק (ברזיל), הלכנו באחד הימים למלצר ומסתבר שהגענו למלצר בבית של שגריר צרפת בסינגפור וזה היה אחד הדברים היותר אדירים שעשיתי ומצחיקים. ממש נהנתי לקבל הצצה לעשירי סינגפור ולבתים שלהם.
קשה לי מאוד לעבור על הדברים שקרו ולנסות לסדר אותם בראש שלי אבל בסך הכל טוב לי וזה מה שחשוב. עכשיו אנחנו נכנסים לשליש האחרון של השנה ועד כמה שאני מתרגשת לחזור הביתה לחופשת קיץ גם ממש קשה לי לעכל את זה שאני כבר שנה פה. אני זוכרת את הרגעים שהודיעו לי ששובצתי בסינגפור ואת השוק שאפפף אותי. רציתי גם לומר בהצלחה לכל הילדים שהתקבלו השנה ל-uwc. וגם כל הכבוד לאמא שעברה את מבחן השיאצו שלה.

אוהבת המון ותגעגעת,
כליל

ארוחת מזרח תיכון

עוגיות טורקיות

אני, סאיף (גאינה) ופטריק (ברזיל)

יומולדת 18 של ריה (הודו)
בתמונה: אני ומיראיי (טורקיה)

ארוחת בוקר טורקית
בתמונה מימין לשמאל: אני, מרווה (טורקיה), מיראיי (טורקיה) וקרלה (ארגנטינה)

ערב בינלאומי
מרווה (טורקיה) מתחברת לישראל

תמונה מפרוג׳קט וויק בנפאל
אני ובברלי (איי מרשל)

חוגגים הולי

חוגגים הולי
בתמונה מימין לשמאל: אני, אוניניי (ניגריה), נוואל (קניה) ונטלי (ויאטנם)

חוגגים הולי

חוגגים הולי

יומולדת 18 של ריה
בתמונה מימן לשמאל: מיראיי (טורקיה), אני, ריה (הודו) וחואן (ג׳מייקה)

ערב בינלאומי

אני ואתה נשנה את העולם בשפת הסימנים