אז הנה מגיע פוסט הסיכום של השנה הראשונה שלי בסינגפור. אין לי מילים לתאר עד כמה השנה הזאת הייתה מאתגרת, שונה ומפתיעה כל פעם מחדש. כל כך קשה לי לעכל את המחשבה שכבר עברתי חצי מחווית ה-uwc שלי. זה הולך להיות פוסט יחסית ארוך של מחשבות, הרהורים והרבה הערכה והקרת תודה.
אז קודם כל אתמול פגשתי את דוד שלי שהגיע לסינגפור מטעמי עבודה, כנשפגשנו עם הקולגות שלו כולם מיד שאלו: אבל למה לעזוב? איך ההורים נתנו לך? שתי שאלות שאני שומעת הכי הרבה אבל אם פעם הייתי מהססת באיך לענות עליהם כיום כבר יש לי תשובה. למה לעזוב? כי אם קיבלת אפשרות מדהימה כזאת, המעט שתוכל לעשות זה לקחת אותה בשתי ידיים. כי אני רוצה לטרוף את העולם, לגלות מקומות חדשים, ללמוד על עצמי, על אחרים ועל העולם. כי מחוץ לשלולית הקטנה שגדלתי בה יש הרבה מה לראות. כי לא תמיד אפשר לקבל הזדמנות לחיות בקצה השני שבעולם עם כזאת רשת תמיכה. כי אני רוצה ומוכנה לצאת למסע מיוחד ומאתגר. כי אני רוצה לחיות מחוץ לחוף המבטחים שלי, לקחת סיכונים וללמוד בעיקר ללמוד. ואיך ההורים נתנו? פשוט זכיתי, זכיתי לגדול להורים שתמיד שמו אותי ואת האושר שלי לפני הכל, שחינכו אותי לערכים שגדלתי עליהם ושהאמינו בי בכל דרך שבחרתי בה.
אז אני מסה לעשות חושבים על התקופה שההיתי בה בסינגפור ואני פשוט מוקסמת מכמות החוויות שצברתי. תודה על שנה מדהימה שלימדה אותי כל כך הרבה. לאורך השנה הזאת היו לי כל כך הרבה מפגשים עם אנשים מעניינים מכל כך הרבה רקעים, למדתי לראות עולם, להכיר תרבויות חדשות, לחיות עם אנשים שונים ממני, להעריך מגוון ולהנות מכל רגע. לעולם לא אשכח את כל הרגעים המדהימים שהי לי השנה מפשוט לשבת בבית ספר ולדבר שיחה טובה עם מישהו על הכל וכלום במקביל עד לטייל בנפאל ולהאבד בקמבודיה. מלנסות למצוא אוכל זול ותמיד לסיים במקדולנדס ללפגוש ישראלים במקום הכי מפוקפק בהודו ועוד הרבה הרבה חוויות.
השנה הזאת לימדה אותי הרבה על עצמי ועל המהות של הבחירות שאני לוקחת. תודה לכולם שהיו לי לרשת ביטחון, אני אוהבת את כולכם ומודה על כל רגע שאתם בחיי.
עם התרגשות לחזור הביתה לחופשה והתרגשות גם להתחיל שנה חדשה בסינגפור אני אסיים את הפוסט.
מצרפת קטע שכתבתי לאחר שיחה עם אחד המורים בבית ספר:
״אחרי השיחה עם טים, יש רגעים קטנים כאלה, אלה שגורמים לי לומר תודה שאני פה. כן, יש גם הרבה רגעים מכוערים שגורמים לי להטיל ספק בהחלטה להגיע לפה. אבל רק בשביל הרגעים הקטנים האלה שגורמים לי להיות הכי שמחה בעולם וגורמים לי להרגיש תקווה אני מוכנה להישאר. היום היה יום טוב.״
השבוע הבא אני נוסעת למזרח טימור לועידה שכבר סיפרתי עליה באחד הפוסטים הקודמים ורק אז אני בחזרה בבית.
אוהבת המון,
כליל
אז קודם כל אתמול פגשתי את דוד שלי שהגיע לסינגפור מטעמי עבודה, כנשפגשנו עם הקולגות שלו כולם מיד שאלו: אבל למה לעזוב? איך ההורים נתנו לך? שתי שאלות שאני שומעת הכי הרבה אבל אם פעם הייתי מהססת באיך לענות עליהם כיום כבר יש לי תשובה. למה לעזוב? כי אם קיבלת אפשרות מדהימה כזאת, המעט שתוכל לעשות זה לקחת אותה בשתי ידיים. כי אני רוצה לטרוף את העולם, לגלות מקומות חדשים, ללמוד על עצמי, על אחרים ועל העולם. כי מחוץ לשלולית הקטנה שגדלתי בה יש הרבה מה לראות. כי לא תמיד אפשר לקבל הזדמנות לחיות בקצה השני שבעולם עם כזאת רשת תמיכה. כי אני רוצה ומוכנה לצאת למסע מיוחד ומאתגר. כי אני רוצה לחיות מחוץ לחוף המבטחים שלי, לקחת סיכונים וללמוד בעיקר ללמוד. ואיך ההורים נתנו? פשוט זכיתי, זכיתי לגדול להורים שתמיד שמו אותי ואת האושר שלי לפני הכל, שחינכו אותי לערכים שגדלתי עליהם ושהאמינו בי בכל דרך שבחרתי בה.
אז אני מסה לעשות חושבים על התקופה שההיתי בה בסינגפור ואני פשוט מוקסמת מכמות החוויות שצברתי. תודה על שנה מדהימה שלימדה אותי כל כך הרבה. לאורך השנה הזאת היו לי כל כך הרבה מפגשים עם אנשים מעניינים מכל כך הרבה רקעים, למדתי לראות עולם, להכיר תרבויות חדשות, לחיות עם אנשים שונים ממני, להעריך מגוון ולהנות מכל רגע. לעולם לא אשכח את כל הרגעים המדהימים שהי לי השנה מפשוט לשבת בבית ספר ולדבר שיחה טובה עם מישהו על הכל וכלום במקביל עד לטייל בנפאל ולהאבד בקמבודיה. מלנסות למצוא אוכל זול ותמיד לסיים במקדולנדס ללפגוש ישראלים במקום הכי מפוקפק בהודו ועוד הרבה הרבה חוויות.
השנה הזאת לימדה אותי הרבה על עצמי ועל המהות של הבחירות שאני לוקחת. תודה לכולם שהיו לי לרשת ביטחון, אני אוהבת את כולכם ומודה על כל רגע שאתם בחיי.
עם התרגשות לחזור הביתה לחופשה והתרגשות גם להתחיל שנה חדשה בסינגפור אני אסיים את הפוסט.
מצרפת קטע שכתבתי לאחר שיחה עם אחד המורים בבית ספר:
״אחרי השיחה עם טים, יש רגעים קטנים כאלה, אלה שגורמים לי לומר תודה שאני פה. כן, יש גם הרבה רגעים מכוערים שגורמים לי להטיל ספק בהחלטה להגיע לפה. אבל רק בשביל הרגעים הקטנים האלה שגורמים לי להיות הכי שמחה בעולם וגורמים לי להרגיש תקווה אני מוכנה להישאר. היום היה יום טוב.״
השבוע הבא אני נוסעת למזרח טימור לועידה שכבר סיפרתי עליה באחד הפוסטים הקודמים ורק אז אני בחזרה בבית.
אוהבת המון,
כליל
 |
| ארוחת פרידה מענטרה שהייתה אחד האשנים המדהימים ומעוררי ההשראה שפגשתי השנה בתמונה מימין לשמאל: כרמן (הונדורס), אני, ענטרה (הודו), מיראיי (טורקיה) |
 |
| Pink Dot אירוע הקהילה הגאה בסינגפור בתמונה מימין לשמאל: לואיס (קוסטה ריקה/אל סלבדור), מיראיי (טורקיה), אני ויסה (הולנד) |
 |
| בילוי שישי אחרון בסינגפור לשנה בתמונה מימין לשמאל: אלה (שוויץ), פטריק (ברזיל), מיראיי (טורקיה), אני ולואיס (קוסטה ריקה/ אל סלבדור) |
 |
| תצוגה לזכר הנרצחים באורלנדו שהקמנו בבית ספר |
 |
| אני ופטריק (ברזיל) |
את גדולה מהחיים!!! אוהבת,!!!! מתגעגעת אליך,!!! אני לומדת ממך כל יום!!!
השבמחקאת גדולה מהחיים!!! אוהבת,!!!! מתגעגעת אליך,!!! אני לומדת ממך כל יום!!!
השבמחק