"זכרו, זאת הפריחה ולא הפרי, ההליכה ולא ההתקדמות...": סיכום מחצית אחת לפני אחרונה

אז כמו כל פוסט אחר בבלוג שלי שמתחיל עם התנצלות, אתנצל גם הפעם על העובדה שפישלתי ולא כתבתי לאורך תקופה ארוכה. זה סוג גם של התנצלות עצמית כזו כי באמת כי הלוג באמת נותן לי דרך מיוחדת לזכור את התחושות וההרגשות שלי ברגעים מסוימים ולנצור אנשים וזכרונות שחשובים לי. אני חושבת שהדבר המדהים ביותר בבלוג הזה, הוא שהוא מאפשר לי לעשות מן השתקפות עצמית כזו ולתת לעצמי משוב על החוויות שעברתי והדרכים שבהם פעלתי.

אז עם התתנצלות הזאת אנסה לכתוה על כמה יותר אירועים שקרו בחודשיים האחרונים וגם על המחצית השלישית באופן כולל. מוזר לי מאוד לחשוב על העובדה שעוד כארבעה ימים אהיה על הטיסה שלי בדרך לישראל ואחרי חופשה של שלושה שבועות אחזור לסינגפור בפעם האחרונה עד לעזיבה התמידית. לאט לאט לאורך השנה השנייה אני מתחילה להבין את ההשפעה של החוויה הזאת על עצמי ובעיקר על האישיות שלי. השתנתי מאוד, בשלל דרכים כאשר הרבה מהשינויים אני עדיין מנסה להבין. חווית ה-uwc היא תהליך מורכב מאוד שקשה מאוד לאמוד את ההשפעה המדויקת שלו ולדעתי אקח לי עוד הרבה מאוד זמן להבין ולהפנים את כל הדברים שלמדתי פה. זה יהיה אתגר, אולי מתסכל מדי פעם, לנסות ולהתאים את החוויה שעברתי ואת השיעורים שהעניקה לי לחיים שלי שנה הבאה בישראל. אני יודעת שיש לי עוד לפחות שישה חודשים פה אבל אני מרגישה צורך לכתוב על העזיבה של הבית ספר כדי גם להזכיר לעצמי שסופה של החוויה מגיע והוא לא רחוק כל כך. זו חוויה מיוחדת, מרתקת שלא הייתי מוותרת עליה לעולם אך היא גם לא קלה, לחלוטין לא.

ועכשיו לכל מני ארועים שקרו וחשוב לי לכתוב עליהם (אצרף תמונות גם בסוף).

1. ערב אחד בבית ספר הקרינו את הסרט india's daughter, סרט על מקרה אונס קבוצתי בהודו של נערה צעירה, סטודנטית לרפואה. זה מקרה מזעזע וכואב והסרט הוא אחד הסאטים היותר מעוררי השראה שראיתי. אני ממליצה לכולם לראות את הסרט כדי באמת לקבל הצצה נדירה וחד פעמית למחשבות של האנסים עצמם ולא של הקורבן. הסרט מציג את בעיית האונס והאלימות הכללית כלפי נשים כבעיה עולמית וזה היופי שבסרט. הסרט לא מתיימר לומר שאלימות כלפי נשים קורת רק במדינות מתפתחות אלה מציג את המציאות המעוותת שקוראת בכל העולם. אחרי הסרט הייתה שיחת סקייפ מעניינת עם הבאמית שסיפרה על מקרה האונס האישי שלה ויצאתי מהסרט מחוזקת ומלאת מחשבות.

2. TOK Essay אני יודעת שזה בטח משעמם לשמוע על החלק האקדמי פה, אבל אם ארצה או לא הוא חלק עצום מהחוויה בסינגפור. השאלה אותה בחרתי לחיבור בתיאוריה של הידע דיברה על האם אנחנו צריכים לשפוט אירועים היסטוריים בסטנדרטים של הזמן שלהם או בסטנדרטים עכשווים. האמת זה היה חיבור מעניין לכתוב כי באמת הייתי צריכה לחקור לעומק הקורה ולהביא רעיונות יצירתיים. באופן כללי דיברתי על כך שאנחנו כחברה לא נוכל להתקדם ולצמוח אם לא נשפוט דברים שקרו בעבר בסטנדרטים של הזמן הנוכחי וכי אם נרצה להסיק מסקנות מהצלחות או כישלונות אנו חייבים להמשיך ולהשליך אירועים היסטוריים לסטנדרטים הנוכחים שלנו. לא מאוד התחברתי למורה שלי של tok לאורך השנה אבל הייתה לי שיחה ממש מעניינת איתו וחשבתי לשתף את זה. הוא באמת בנאדם מאוד ציני ומצחיק וממש שמחתי שיצא לנו לדבר ברצינות. הוא סיפר לי על החיים שלו בירדן וניגריה ואל המחשבות שלו על הבית ספר שלנו והיה מעניין.

3. הייתה לי ארוחת צהריים מעניינת על ילד מהשכבה שלי שאף פעם לא דיברתי איתו לפני. הוא דיבר על זה שהוא לא רוצה ללמוד כלכלה באוניברסיטה כי הוא חושב שהם מתייחסים למקצוע הכלכלה באופן דגוי. לדעתו כלכלה לא יכול להיות מדע, כלכלה מנסה לצפות את התנהגותם של בני באדם בכל מה שמתקשר לעולם הפיננסי אך לפי דעתו התנהגות בני אדם היא כל כך לא צפויה ולכן זה אפילו מיימר מדי לנסות ליצור גרפים של התנהגות אנושית. חשבתי לצרף את המחשבות שלי מהשיחה הזאת לבלוג כדי שאוכל ליזכור את הדברים שידברנו עליהם.

יש עוד הרבה דברים שקרו ולצערי אני לא הכי טובה בלתעד אותם אבל לפחות השארתי זכר לכמה דברים טובים שקרו לי בזמן האחרון. אצרף תמונות כדי לנסות ולמלא את החללים החזסרים. אני מתרגשת לחזור לארץ, מאוד, אני הולכת להרבה מיונים לשנות שירות ומכינות וגם לצבא ונראה מה יקרה. אחרי שאחזור לסינגפור תהיה לי פה תקופת מבחנים ולכן אצטרך גם ללמוד הרבה בארץ מה שקצת מלחיץ אותי.

אוהבת וממש עוד מעט בבית,
כליל

אני ואספן (ארה״ב) הלכנו ליום פתוח של אוניברסיטת yale-nus
וזוהי תמונה מהמעונות שלהם

היום אני, מיראיי, אלה, בברלי, אוניניי וכרמן חגגנו כריסטמס.
שחקנו גמד ענק או בגרסה שלהם secret santa

תמונה רנדומלית מאחת הפסקות הבוקר בבית ספר
לכל מי שרצה תמונה של התלבושת האחידה בסינגפור הנה היא
מימין לשמאל- אלה (שוויץ), כרמן (הונדורס), אונייני (ניגריה),
חואן (ג׳מייקה) ואני