אז כפי שהכותרת מספרת שרדתי שבוע ראשון ללימודים ולאט לאט אני מתחילה להתאקלם. ציפיתי שהלימודים יהיו קשים, אפילו קשים מאוד והקושי אפילו עקף את הציפיות שלי לצערי. כן, לצערי אני חייבת לבאס את כל הזירו יירס העתידיים ולומר, חווית ה-UWC היא לא רק מסיבות וכיף אלא גם יש לימודים והרבה מזה. אני אגיד יותר מזה, לא כי אני רוצה לבאס אלא פשוט להוריד אנשים לקרקע, קשה פה, לא תמיד קל ולא תמיד פשוט, ההתמודדות פה היא לא פשוטה לחלוטין, עם זאת יש רגעים מדהימים, משכרים ובלתי נשכחים ומגמדים את כל הרגעים הקשים. אבל היופי של החוויה הזאת זה שהיא מורכבת מהכל ביחד.
בדיוק חזרתי עכשיו מלאכול ארוחת שישי אצל משפחה ישראלית והאמת שלא כל כך נהניתי. הילדים שלהם היו קטנים ממני בשנה מבחינת גיל אבל זה הרגיש כאילו הם קטנים ממני ביובלים מבחינת בגרות, אני ממש לא אומרת את זה ממקום מתנשא, ואני אפילו לא מנסה להקטין אותם, זה פשוט עניין של חוויות שעברתי ואני עוברת שמעצבות אותי ומבגרות אותי מיום ליום כמו העובדה שבגיל 15 עזבתי את הבית למדינה רחוקה ומשונה במזרח הרחוק. לפעמים העובדה שהחלטתי לנסוע ושאני פה נראית לי כל כך מובנת מאליה ואני כל פעם מופתעת מהשאלה כששואלים אותי "אבל למה לבד? ", " מה לא טוב לך בבית? " ואז אני נזכרת שהבחירה שעשיתי ממש לא מובנת מאליה לרוב האנשים ובאופן כללי בכלל, וזה מחזיר אותי למציאות, כי אני מוקפת באנשים שעשו את אותה בחירה כמוני ולאט לאט זה נראה לי נורמלי.
בכל מקרה יש רגעים שאני נתקפת געגועים הביתה, לא רק לחברים ולמשפחה אלא גם לישראל, למנטליות הישראלית. לדוגמה, היום בשיעור פסיכולוגיה המורה נתנה לנו שיעורי בית לשבור נורמה חברתית, ונתנה כדוגמה למשהו שאפשר לעשות את זה שבמקום לחכות בתור אז שנעקוף אותו. וזה ממש הצחיק אותי כי בסינגפור הכל מסודר ומאורגן ובישראל מעטים האנשים שבכל שנותם על האדמה לא עקפו ולא פעם אחת בתור.
בכל מקרה בנוגע לשיעורים, המקצועות שבחרתי הם:
רמה גבוהה- פסיכולוגיה, ביולוגיה ואנגלית.
רמה נמוכה- עברית, מערכות סביבתיות וחברה ומתמטיקה.
בינתיים המקצוע האהוב עליי זה מערכות סביבתיות כי המורים פשוט מדהימים וזה אשכרה רלוונטי לחיים שלי. המקצוע הקשה ביותר זה ביולוגיה שכבר כמעט שבר אותי בשבוע הראשון וחשבתי להחליף אותו, פשוט כי המינוח באנגלית כל כך קשה לי והמורה מדברת מהר עם מבטא אירי.
יותר מזה שאר המקצועות סבירים, פסיכולוגיה נוטה לשעמם מדי פעם אבל זה ישתפר, מתמטיקה המורה טובה אז אני מסתדרת, עברית זה ממש דפוק כי המורה לא מבינה עברית אבל אשכרה צריך להשקיע בשיעור בניגוד לציפיות שלי ואנגלית המורה לא מפסיקה לדבר.
חוץ מזה יש לי tutor group שזה כמו מחנך וזה נחמד כי ככה מכירים ילדים בבית ספר.
זהו לבינתיים,
מחר אני כנראה הולכת עם השותפות לחדר לזמן איכות ובערב כל השכבה שלנו והשכבה מעלינו יוצאים וסוף סוף יש קצת זמן בסופ"ש לסדר את הראש להשלים לימודים ולנוח.
שיהיה לכולם סופ"ש שמח,
אוהבת אתכם ומלאת געגועים,
כליל
נ.ב - פגשתי עוד תלמידה יהודיה בבית ספר ובun night שזה ערב בינלאומי כזה אנחנו עושות דוכן של אוכל ישראלי.
בדיוק חזרתי עכשיו מלאכול ארוחת שישי אצל משפחה ישראלית והאמת שלא כל כך נהניתי. הילדים שלהם היו קטנים ממני בשנה מבחינת גיל אבל זה הרגיש כאילו הם קטנים ממני ביובלים מבחינת בגרות, אני ממש לא אומרת את זה ממקום מתנשא, ואני אפילו לא מנסה להקטין אותם, זה פשוט עניין של חוויות שעברתי ואני עוברת שמעצבות אותי ומבגרות אותי מיום ליום כמו העובדה שבגיל 15 עזבתי את הבית למדינה רחוקה ומשונה במזרח הרחוק. לפעמים העובדה שהחלטתי לנסוע ושאני פה נראית לי כל כך מובנת מאליה ואני כל פעם מופתעת מהשאלה כששואלים אותי "אבל למה לבד? ", " מה לא טוב לך בבית? " ואז אני נזכרת שהבחירה שעשיתי ממש לא מובנת מאליה לרוב האנשים ובאופן כללי בכלל, וזה מחזיר אותי למציאות, כי אני מוקפת באנשים שעשו את אותה בחירה כמוני ולאט לאט זה נראה לי נורמלי.
בכל מקרה יש רגעים שאני נתקפת געגועים הביתה, לא רק לחברים ולמשפחה אלא גם לישראל, למנטליות הישראלית. לדוגמה, היום בשיעור פסיכולוגיה המורה נתנה לנו שיעורי בית לשבור נורמה חברתית, ונתנה כדוגמה למשהו שאפשר לעשות את זה שבמקום לחכות בתור אז שנעקוף אותו. וזה ממש הצחיק אותי כי בסינגפור הכל מסודר ומאורגן ובישראל מעטים האנשים שבכל שנותם על האדמה לא עקפו ולא פעם אחת בתור.
בכל מקרה בנוגע לשיעורים, המקצועות שבחרתי הם:
רמה גבוהה- פסיכולוגיה, ביולוגיה ואנגלית.
רמה נמוכה- עברית, מערכות סביבתיות וחברה ומתמטיקה.
בינתיים המקצוע האהוב עליי זה מערכות סביבתיות כי המורים פשוט מדהימים וזה אשכרה רלוונטי לחיים שלי. המקצוע הקשה ביותר זה ביולוגיה שכבר כמעט שבר אותי בשבוע הראשון וחשבתי להחליף אותו, פשוט כי המינוח באנגלית כל כך קשה לי והמורה מדברת מהר עם מבטא אירי.
יותר מזה שאר המקצועות סבירים, פסיכולוגיה נוטה לשעמם מדי פעם אבל זה ישתפר, מתמטיקה המורה טובה אז אני מסתדרת, עברית זה ממש דפוק כי המורה לא מבינה עברית אבל אשכרה צריך להשקיע בשיעור בניגוד לציפיות שלי ואנגלית המורה לא מפסיקה לדבר.
חוץ מזה יש לי tutor group שזה כמו מחנך וזה נחמד כי ככה מכירים ילדים בבית ספר.
זהו לבינתיים,
מחר אני כנראה הולכת עם השותפות לחדר לזמן איכות ובערב כל השכבה שלנו והשכבה מעלינו יוצאים וסוף סוף יש קצת זמן בסופ"ש לסדר את הראש להשלים לימודים ולנוח.
שיהיה לכולם סופ"ש שמח,
אוהבת אתכם ומלאת געגועים,
כליל
נ.ב - פגשתי עוד תלמידה יהודיה בבית ספר ובun night שזה ערב בינלאומי כזה אנחנו עושות דוכן של אוכל ישראלי.
שבת שלום לך ילדתי,
השבמחקרציתי לאחל לך שבת שלום ומנוחה ואז פתאום הבנתי שכבר מאוחר ולפנות בוקר אצליך.
אבל התגעגעתי וסתם כך נכנסתי למחשב לפני הכיבוי ואמרתי לעצמי שאולי אולי אמצא משהו חדש שכתבת והנה- הופס, בלוג חדש.
איזה יופי, אם כול הלחץ ולימודים של השבוע הראשון מצאת זמן להתיישב ולכתוב את רישומיך מהשבוע החשוב הזה..
וכן, את חסרה לנו פה ואני והשאר מתגעגעים אליך.
ובתוך כל זה הבלוגים שלך כל- כך בהירים ומאירים את החוויה שלך ומאפשרים לי הצצה לחוויות שאת עוברת אף בעיקר להילכי הרוח שלך, רגע אחרי הסערות...
אז שמחתי לקרוא על המערכת שלך ולשמוע שלא וויתרת, עדיין, על הביולוגיה. לשמוע שקשה אבל שאת רואה שזהו התהליך של ההתחלה , ההלם של הקושי עם השפה.
מקווה שעוד כמה שבועות תוכלי לצחוק על הקושי.
בקשר לבגרות שלך- את יודעת מה אני חושבת ודווקא אשמח שתספיקי גם להיות ילדה ולהינות כמה שיותר.
בקשר למוטיבציה להצטיינות של סינגפור- קיבלנו ההורים מכתב מהמנהל ששימח אותי. הוא כתב שהם חידשו את דרך הערכת הישגי התלמידים. בהחלטה הם מעריכים אותכם דרך הערכת המוטיבציה והתארגנות ללמידה, היכולת החברתית לשיתופי פעולה בלמידה והתקשורת החברתית., אם אילו הדרישות המובילות שלהם את כבר תלמידה 10!!
אז ילדתי, אולי התרחק אל מעבר להרי החושך אבל בכתיבתך את שומרת על הקשר והתקשורת ומקרבת אותי אליך כך שהגעגוע נשאר אבל הקשר רק מתחזק... אוהבת מאוד וגאה בך בהתנהלותך ובחירותיך , אמא