אז קודם כל רציתי לאחל לכולם שתהיה שנה טובה ומתוקה, שהשנה החדשה שתבוא עלינו תהיה מלאת חוויות, שמחה, אושר, אתגרים, שינויים וכל טוב. שנלמד להיות יותר סובלנים וסבלנים, יותר אוהבים משונאים, יותר דואגים ממקנאים, יותר שמחים מעצובים, יותר משוחררים מלחוצים, יותר רחמנים מעקנים ופשוט יותר אנחנו.
אנצל את הבמה לעוד דבר קטן, אם אתם מכירים תלמיד/ה כיתה י' שמעוניינים לקרוע את העולם, לראות חוויות חדשות, לצאת מהבועה, לפתוח את הראש, להיות אנשי העולם הגדול - UWC זו ההזדמנות שלכם!
התחילה ההרשמה לשנת 2016. מוזמנים ליצור איתי קשר בכל דרך אפשרית לכל שאלה שתרצו.
ועכשיו אחזור לחוויות הקולג', את ראש השנה האמת אני לא מתכוונת לחגוג בקולג', בערב ראש השנה הראשון הייתי בסופ"ש באינדונזיה ובערב השני (כן בסינגפור חוגגים פעמיים), אני הולכת לארוחת חג אצל נעמי ודויד, שני ילדים יהודיים מבית הספר שלי.
בכל מקרה, אז ביום שישי, יצאנו כל הפנימיה לסופ"ש באי מקסים בשם בינתן ששוכן כבערך שעתיים שייט מסינגפור. זאת הייתה הפעם הראשונה בשבילי שבאמת הלכתי לחופשת בטן גב, פשוט ישבנו שלושה ימים והיינו בבריכה ובים. אצרף תמונות כי אני מאמינה שזה בטח ימחיש את זה יותר טוב.
הטיול היה דרך נפלאה להכיר אנשים חדשים או אנשים ישנים יותר לעומק. זה מה שאני אוהבת בחוויה פה, היא כל פעם מפתיעה אותי מחדש- אנשים שנראו לי שטחיים פתאום מוארים באור שונה, אנשים שחשבתי שאתחבר אליהם פתאום כבר לא נראים לי מעניינים יותר. והיופי בזה שהחוויה מאוד דינמית, זה בסדר יום אחד להסתובב עם מישהו מסיום ויום אחר כך בכלל לא לדבר איתו. אין פה התנהגות מצופה, כל אחד מתנהג בדרך שמתאימה לו וזה מה שיוצר את המגוון. חוץ מזה, החוויה הזאת מלמדת אותי כל יום מחדש על איך הדברים פה זה עניין של נקודת מבט וגישה, אם אתה בא למשהו בגישה חיובית זה גם יהיה כזה ולהפך. יותר מזה- בכל סיטואציה פה יש טוב ורע- היופי הוא להתמודד עם הרע ולחבק את הטוב.
הערה קצת לא קשורה שחשבתי לצרף, מאוד רציתי שהאדם שתורם לי את המלגה יעיין בבלוג, כי אני מרגישה שכשאני כותבת אני מצליחה להעביר דברים טוב יותר- לצערי התברר לי שהוא לא יכול לקרוא בעברית וטיפה חבל לי.
נחזור לסופ"ש-
היו לי לאורך הסופ"ש כמה שיחות מעניינות עם כל מיני אנשים שונים. דיברתי עם מרווה מטורקיה שהיא אחד האנשים היותר מעניינים שיצא לי לפגוש פה, היא שכבה מעליי והיא כל כך מתוקה וחייכנית. היא שואלת אותי תמיד הרבה על הסכסוך אבל באמת מתוך מקום מתעניין, לא ממקום שמצהיר הצהרות, לא ממקום שמתיימר לדעת הכל- אלא מהמקום הכי פשוט של הרצון לשמוע סיפור אישי, לשמוע נקודת מבט.
בלילה השני, ישבנו על החוף עם כמה מה house parents שלנו, אחד מהם הוא בן לאדם ציוני והוא מכיר את ישראל, הוא סיפר לי על הביקור שלו בישראל ועל זה שהוא לא הספיק לבקר ב"יד ושם". ואז התגלגלה השיחה לדבר על היסטוריה ודת- ולמדתי כל כך הרבה דברים חדשים כמו שהיפנים רצחו כעשר מיליון סינים במהלך מלחמת העולם השנייה ועוד.
שנה נפלאה ומחזקת לכולם,
שלא נדע עוד רגעים קשים,
אוהבת אתכם תמיד ולתמיד,
כליל.
אנצל את הבמה לעוד דבר קטן, אם אתם מכירים תלמיד/ה כיתה י' שמעוניינים לקרוע את העולם, לראות חוויות חדשות, לצאת מהבועה, לפתוח את הראש, להיות אנשי העולם הגדול - UWC זו ההזדמנות שלכם!
התחילה ההרשמה לשנת 2016. מוזמנים ליצור איתי קשר בכל דרך אפשרית לכל שאלה שתרצו.
ועכשיו אחזור לחוויות הקולג', את ראש השנה האמת אני לא מתכוונת לחגוג בקולג', בערב ראש השנה הראשון הייתי בסופ"ש באינדונזיה ובערב השני (כן בסינגפור חוגגים פעמיים), אני הולכת לארוחת חג אצל נעמי ודויד, שני ילדים יהודיים מבית הספר שלי.
בכל מקרה, אז ביום שישי, יצאנו כל הפנימיה לסופ"ש באי מקסים בשם בינתן ששוכן כבערך שעתיים שייט מסינגפור. זאת הייתה הפעם הראשונה בשבילי שבאמת הלכתי לחופשת בטן גב, פשוט ישבנו שלושה ימים והיינו בבריכה ובים. אצרף תמונות כי אני מאמינה שזה בטח ימחיש את זה יותר טוב.
הטיול היה דרך נפלאה להכיר אנשים חדשים או אנשים ישנים יותר לעומק. זה מה שאני אוהבת בחוויה פה, היא כל פעם מפתיעה אותי מחדש- אנשים שנראו לי שטחיים פתאום מוארים באור שונה, אנשים שחשבתי שאתחבר אליהם פתאום כבר לא נראים לי מעניינים יותר. והיופי בזה שהחוויה מאוד דינמית, זה בסדר יום אחד להסתובב עם מישהו מסיום ויום אחר כך בכלל לא לדבר איתו. אין פה התנהגות מצופה, כל אחד מתנהג בדרך שמתאימה לו וזה מה שיוצר את המגוון. חוץ מזה, החוויה הזאת מלמדת אותי כל יום מחדש על איך הדברים פה זה עניין של נקודת מבט וגישה, אם אתה בא למשהו בגישה חיובית זה גם יהיה כזה ולהפך. יותר מזה- בכל סיטואציה פה יש טוב ורע- היופי הוא להתמודד עם הרע ולחבק את הטוב.
הערה קצת לא קשורה שחשבתי לצרף, מאוד רציתי שהאדם שתורם לי את המלגה יעיין בבלוג, כי אני מרגישה שכשאני כותבת אני מצליחה להעביר דברים טוב יותר- לצערי התברר לי שהוא לא יכול לקרוא בעברית וטיפה חבל לי.
נחזור לסופ"ש-
היו לי לאורך הסופ"ש כמה שיחות מעניינות עם כל מיני אנשים שונים. דיברתי עם מרווה מטורקיה שהיא אחד האנשים היותר מעניינים שיצא לי לפגוש פה, היא שכבה מעליי והיא כל כך מתוקה וחייכנית. היא שואלת אותי תמיד הרבה על הסכסוך אבל באמת מתוך מקום מתעניין, לא ממקום שמצהיר הצהרות, לא ממקום שמתיימר לדעת הכל- אלא מהמקום הכי פשוט של הרצון לשמוע סיפור אישי, לשמוע נקודת מבט.
בלילה השני, ישבנו על החוף עם כמה מה house parents שלנו, אחד מהם הוא בן לאדם ציוני והוא מכיר את ישראל, הוא סיפר לי על הביקור שלו בישראל ועל זה שהוא לא הספיק לבקר ב"יד ושם". ואז התגלגלה השיחה לדבר על היסטוריה ודת- ולמדתי כל כך הרבה דברים חדשים כמו שהיפנים רצחו כעשר מיליון סינים במהלך מלחמת העולם השנייה ועוד.
שנה נפלאה ומחזקת לכולם,
שלא נדע עוד רגעים קשים,
אוהבת אתכם תמיד ולתמיד,
כליל.
